מאגר סיפורי מורשת

הקשר הרב דורי – של אמלי וג'ורג'ט וקרט

סבתא ג'ורג'ט מספרת לאמלי

נולדתי לבית משפחת ונונו בשנת 1949 במרוקו. נולדתי לאימא כבת בכורה, כשאמא שלי הייתה רק בת 18. אחי נולד שנה וחודשיים אחרי. אמי סיפרה שאני לא הסכמתי לאכול אוכל מוצק גם כשהייתי בת שנה רציתי להמשיך לינוק. אימא שלי היתה צריכה להניק את אחי וסבתא שלי הניקה אותי, כי סבתא גם ילדה באותו זמן דוד וכך היא הניקה אותי. היה לי עם סבתא שלי קשר מאוד חזק, תמיד רציתי להישאר איתה.

אני נולדתי במרוקו בעיר בסטאת, שזה 70 קילומטרים מקזבלנקה. למדתי בבית ספר אליאנס, בית ספר שלמדו בו תלמידים יהודים. היו לי חברות מאוד טובות ששיחקנו המון ביחד: קלאס, סרגנו, תפרנו, שיחקנו חמש אבנים.

אימא שלי לימדה אותי לסרוג מגיל קטן. הדודים שלי והבני דודים שלי לא גרו רחוק ממני כך שהיינו בקשר טוב. עד גיל עשר למדתי בבית ספר יסודי אליאנס. כשהגעתי לחטיבה הייתי צריכה לעבור עיר. אנחנו גרנו בסטאת וסבתא שלי גרה בקזבלנקה. חטיבת הביניים הזאת היתה לבנות גם יהודיות וגם צרפתיות והיה מאוד קשה להתקבל. הייתי צריכה לעבור מבחן קבלה ואת התוצאות היו מפרסמים על שער בית הספר. יום אחד הגעתי וראיתי את שמי ברשימה – התקבלתי על המכה הראשונה, למדתי שם בכיתות ז'-ח' ואז עלינו ארצה. המשפחה של אבא שלי עלתה חמישה חודשים לפנינו.

אבא שלי עבד בדגנים וחיטה, הוא היה קונה את התוצרת מראש ובאותה שנה היתה שנת בצורת, אז לא הייתה סחורה מה לקנות ולא היה כסף. סבא וסבתא שלי היו אמידים והם קנו לנו דירה קטנה, לאחר מכן עלינו לארץ. עלינו לישראל והגענו לחיפה, שם גרנו בצריפים. גרנו בצריף די קטן, היינו שישה ילדים ושני הורים. אבא בנה לנו מיטת תלת קומות, כי היה חדר אחד לכל השישה אחים. הוא בנה לנו מרפסת ושם שיחקנו ולמדנו. תוך שלושה חודשים למדתי עברית, אני עזרתי לאחים שלי ללמוד עברית וההורים שלי לא ידעו עברית.

כשהגיעה העובדת הסוציאלית, היא אמרה לאימא שלי "טוב, אני מחליפה את השמות שלכם –  לכולם". היא אמרה "מהיום לא יקראו לך ג'ורג'ט יקראו לך גילה", ואני לא הסכמתי. אמרתי לה זה לא השם שלי ואת יכולה לקרוא לי כמה פעמים שבה לך, אני לא עונה. היא אמרה "ואוו ואוו" ואז היא שינתה לכולם את השמות לכל האחים שלי. ואז היא אמרה "עכשיו אני רושמת את כולכם לבית ספר". אני אמרתי לה "לא, אני לא הולכת לשם",  כי אני הייתי בבית ספר של חב״ד ושם היו אוספים אותנו, כל יום שבת, כשהם שמעו שאני הולכת לעלות לארץ, הם אמרו לי לכתוב על היד "אני רוצה ללמוד בכפר חב״ד". וזה מה שהראיתי לעובדת הסוציאלית את מה שכתוב על היד, שאני רוצה ללמוד בכפר חב"ד. היא לא הייתה מרוצה ממני ואמרה לאימא שלי "מה זה הילדה הזאת?".

ביום אחד הגיע לבקר אותנו זמר מפורסם, שאבא שלי הוא בן דוד שלו, הוא היה גם מורה במקצועו והוא אמר לאימא שלי "תירגעי, אני גר ליד כפר חב״ד". כך הגעתי בסוף לשם. זה היה בזמן חופשת חג פורים והכל היה ריק, רק אם הבית היתה שם. הוא השאיר אותי עם אם הבית והיא  הראתה לי הכל: איפה המיטה, איפה הארון, איפה הכל… ואני ילדה יחסית קטנה, לבד שם, רק עם אם הבית והייתי מפוחדת. לא ישנתי בכלל, בלילה שמעתי תנים, ממש חיכיתי לבוקר, אני לא אכלתי, לא שתיתי לא כלום.

הגיע הבוקר, אם הבית ישנה, ואני הלכתי משם, זכרתי חלק מהדרך והיתה לי הכתובת של דודה שלי והיה לי קצת כסף. הלכתי לתחנת האוטובוס הגעתי ואז שאלתי אנשים איך מגיעים? דפקתי לדודה שלי בדלת בשש בבוקר ובכיתי. היא פתחה את הדלת ואמרה: "מה את עושה פה?" היא הרגיעה אותי ואמרה לי לא לדאוג, "אני אחזיר אותך הביתה". הגעתי הביתה, עדיין לא הייתי יכולה ללמוד בבית ספר חילוני ורשמו אותי לבית ספר חרדי ומשם חזרתי להורים שלי ואז למדתי בתיכון עירוני רק של בנות.

 המשפחה שלי 

איך הכרתי את סבא?

חברה שלי שגרה לידי היא לא היתה בבית ספר,לא למדה, היא היתה גדולה יותר ממני והיא שאלה אותי, "את לא יוצאת מהבית למסיבות?, יש מסיבה אולי תבואי? יש שם מוזיקה". שאלתי את אימא שלי אם אפשר ללכת. חברה שלי אמרה שאח שלך גם הולך וישמור עלינו, אז אימא שלי לא הסכימה ואמרה אם אח שלך הולך הוא ישמור עליך (אח שלי היה יותר קטן ממני). אנחנו מגיעים לשם, למסיבה ובעלי לעתיד היה שם עם החבורה שלו. הוא ראה אותי ואת החברה שלי. הוא רקד מהמם ואז הוא הזמין את חברה שלי לרקוד. כשהיא סיימה, אז היה תורי לרקוד איתו ואז הוא אמר לי "אפשר לפגוש אותך?" ואני אמרתי לו שאני תלמידה והוא אמר "גם אני חייל בצבא, ואני מחפש או ללמוד או להתחיל לעבוד". כך הכרנו – הוא היה החבר היחיד שלי. המשפחה שלו היתה מאוד מכובדת. ההורים שלנו הכירו ואז אנחנו התארסנו, כשאני הייתי בת 19, לכן לא הייתי יכולה ללכת לצבא, כי התחתנתי בגיל צעיר. הצטערתי שלא הלכתי לצבא, אבל היה לי מאוד נחמד בכל זאת.

אחרי שנה נולד הילד הראשון שלי כשהיתי בת עשרים וקצת. אחרי ארבע שנים נולד לי עוד בן ואחרי שבע שנים נולד לי עוד בן שזה אבא של אמלי. הילדים שלי הקימו משפחות מהממות. במשך השנים אני עבדתי בהנהלת חשבונות וניהלתי  שלושה משרדים. במשך התקופה הזאת עברנו שלוש פעמים דירות ובין כל הבתים יש לנו בית שאנחנו עד היום חיים בו.

הזוית האישית

הנכדה אמלי: היה מאוד כיף לשמוע את הסיפורים שלה. זה מאוד מעניין ולמדתי הרבה על החיים שלה. שמחתי שהיתה לי את ההזדמנות לעשות איתה את התוכנית.

סבתא ג'ורג'ט: התוכנית היתה מאוד כיפית כי היא גיבשה בינינו. בזכות התוכנית זכיתי לספר לנכדה שלי את כל סיפור חיי וללא התוכנית אני לא חושבת שהייתי מצליחה לספר. התוכנית מאוד קירבה בנינו ואני מאוד שמחה שעשינו אותה.