מאגר סיפורי מורשת

שמי סניורה מנצור, נולדתי בשנת 1932 בבגדד, עיראק, להורים אפרים וחנה, שנולדו גם הם בעיראק. גדלתי במשפחה גדולה עם שני אחים וחמש אחיות. ילדותי הייתה מלאה ברגעים קשים בשל הפרעות והרדיפות שנגרמו בגלל יהדותנו, בעיקר בתקופת הפרהוד. אחת החוויות הקשות ביותר הייתה כאשר אחיותיי נאלצו לברוח מבגדד דרך בורמה באופן לא חוקי.

מגיל צעיר מאוד אהבתי לרקום ולסרוג. הייתי סורגת סוודרים, חולצות ואפילו נעליים. עד היום, אני ממשיכה לסרוג וללמד אחרים את מלאכת הסריגה בהתנדבות. ילדותי הייתה מלאה ברגעים טובים ורעים, כשהשכנים הערבים התנכלו לנו בגלל יהדותנו.

למדתי בבית ספר יהודי לבנות בבגדד. בגלל האיסור על יהודים ללמוד, הלימודים התקיימו בסתר במרתף. בנוסף ללימודים רגילים, למדתי גם לרקום ולסרוג בבית ספר למלאכה, וזה היה חלק חשוב מאוד מההשכלה שלי.

בתקופת הבגרות, לא השתייכתי לתנועת נוער ולא יצאתי לבלות בשל המצב הביטחוני. המשכתי לעסוק בעבודות יד, דבר שאהבתי מאוד ועשה לי טוב.

עליתי לארץ בגיל 18. באותה תקופה, לא היה מקובל שבנות מעיראק מתגייסות לצבא, ולכן עבדתי בעבודות שונות כדי לפרנס את משפחתי. עבדתי בחקלאות, בסבלות, באוסם ובבית חרושת, והמשכורת שלי הייתה 500 לירות.

כשיצאתי לגמלאות, מצאתי שמחה וסיפוק חדשים. המשכתי ללמד סריגה בהתנדבות, והדבר נותן לי תחושת משמעות והנאה רבה.

המסר שלי לדור הצעיר הוא פשוט אך עמוק: להיות בני אדם, לשמור על ערכים של אנושיות וקהילתיות, ולהיות קשובים ותומכים לאנשים סביבכם. אני מאמינה שאלה הם הערכים החשובים ביותר שעליהם לשמור ולפתח.

הזוית האישית

סניורה מנצור השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר עמל בחולון וסיפרה את סיפורה לתלמידים דניאל וג'מאל מכיתת הבוגרים.