מאגר סיפורי מורשת

שמי שמואל רון גרינר, נולדתי בנס ציונה בשנת 1945. אמי היא ילידת הארץ, בת למשפחה בת מספר דורות בישראל. אבי, לעומת זאת, עלה מפולין בגיל צעיר מעיירה בשם זמושט. להוריו הייתה מאפיה מקומית, וכשהוא עלה ארצה, הוא עבד במאפיה בנס ציונה, שהייתה גם העסק המשפחתי של משפחת אימי. כך למעשה הורי הכירו. לאחר מכן, אבי התגייס לצה"ל ושירת בחיל הקשר. היה לו קשה להתמודד עם העובדה שהוריו נספו בשואה, בעוד שאמי גדלה במשפחה חמה ותומכת. לאבי נותרו אח ואחות ששרדו את השואה והם בחרו להגר לארצות הברית ולהקים שם את ביתם.

אני נושא שני שמות: שמואל, על שם אח של אבי שנספה בשואה, ורון, שנבחר על ידי אימי שבאה ממשפחה צברית שורשית. היה חשוב לה להעניק לי שם עברי.

ילדותי

גדלתי והתחנכתי בעיר נס ציונה. בגיל חמש קיבלתי את זוג האופניים הראשון שלי ואף נתתי לחברים טובים לרכב עליהם. הייתי ילד שובב ויצירתי, אהבתי לעשות הצגות לילדי השכונה, דבר שאחי הגדול לא ראה בעין יפה. הוא חשב שאני ילד "שטותניק" ושעליי להתבגר ולהיות רציני יותר. אחי דאג שאעבור כיתה כדי שאלמד תחת חסותו של מחנך קשוח יותר. בילדותי נהגנו לעשות מעשי קונדס ושובבות בסביבת מגורינו. היינו עומדים ליד הצרכנייה, קושרים חוט חשמל ומשחקים איתו כך שאנשים שעצרו שם חשבו שמדובר בנחש ונבהלו מאוד. הייתי חניך בנוער העובד והלומד ואף הפכתי למדריך שם בנעוריי.

מלחמה ושירות צבאי

כילד ונער חוויתי את המלחמות שהיו אז. במבצע קדש, כשהייתי בן אחת עשרה, אבי והשכנים חפרו בורות עמוקים בהם הסתתרנו בזמן הפגזות. עשינו זאת מכיוון שממ"ד ומקלט לא היו קיימים אז. בתקופת הצבא למדתי אלקטרוניקה של מטוסים בבית הספר הטכני של חיל האוויר, אך מהר מאוד הבנתי שזה לא בשבילי והחלטתי להתנדב לצנחנים. במלחמת ששת הימים שירתי בעזה, ואפילו קיימנו קשרים עם העזתים המקומיים שהיו דייגים וצלו דגים שנתנו לנו לאכול.

אהבה, קריירה ובניית משפחה

בשנת 1973, ממש לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, הכרתי והתחתנתי עם נעמי, אם ילדיי. חלומי היה להיות שחקן, אך לבסוף למדתי הוראה באוניברסיטה העברית בירושלים ובמקביל עבדתי במושב חצב כמורה. מהר מאוד נשלחתי לקורס מנהלי בתי ספר וכבר מגיל צעיר הפכתי להיות מנהל בית ספר, ראשית בפתח תקווה כממלא מקום ולאחר מכן ברמת גן. באותם ימים גרנו זוג עם ילדה בדירה קטנה ברמת גן, אותה קנינו בעזרת אביה של זוגתי דאז. לאחר הולדת בני, עברנו לדירה מרווחת יותר באותה שכונה ברמת גן. אני בעל תואר שני בספרות וכותב שירה. עד היום הוצאתי כשמונה עשר ספרי שירה והיד עוד נטויה.

חפצים שעוברים מדור לדור

יש לי מספר חפצים בעלי ערך רגשי והיסטורי. אחד מהם הוא שעון יד שעבר במשפחה מדור לדור ואבי הוריש לי אותו. חפץ נוסף הוא שרשרת זהב, אותה קיבלתי לבר מצווה ושמרתי עליה באדיקות. יש בביתי ציורים מבית הורי, חלקם של הצייר הנדלר שהיה עובר מבית לבית ומציע אותם לאנשים.

כיום אני בגמלאות ומשתדל לשמור על כושר באמצעות הליכה. אני נהנה לבקר בבתי הקולנוע ולצפות בסרטים.

הזוית האישית

סבא שמואל רון: נהניתי מאוד לעשות את התכנית הזו עם נכדתי ולחלוק את סיפור חיי עם אחרים. אני חושב שמאוד חשוב שהדור הצעיר ידע קצת יותר על הדור שלי. שמחתי שאלונה בחרה בי כי אני יודע שיש לי המון מה לתת ולסיכום מאוד נהניתי.

אלונה: מאוד נהניתי לשבת עם סבא ולשמוע את הסיפורים המעניינים שלו. הוא קרוב אליי מאוד והרגעים המשותפים שלנו לצורך התיעוד היו מרגשים. למדתי עליו הרבה דברים חדשים.