מאגר סיפורי מורשת

הבית הראשון והשני של סבתא חוה

סבתא שלי, חוה רייף, נולדה כשההורים שלה גרו בהדר (חלק מהוד השרון היום). היא גרה שם בבית ארוך וכל משפחה קבלה חדר והיה מטבח משותף, מרפסת והשירותים היו בחוץ. היו שם חתולים שעצבנו את אבא שלה, שפעם אחת זרק על חתול כפכף ובבוקר אחרי, סבתא בדקה אם החתול עדיין שם והוא לא היה שם. בימי הקיץ היה שם חם והם היו יושבים במרפסת. אימא שלה הייתה רוקמת או תופרת.

הם עברו לבית בשיכון עממי ברמתיים (היום הוד השרון). כשסבתא הייתה בת שלוש ואימא שלה הייתה בהריון עם אחיה יוסי. הם גרו בבית של שני חדרים עם שירותים ומטבח, שהיה מפואר לעומת הבית הקודם. היה שם חדר שינה קטן וחדר גדול של סלון, שבו היו כורסאות. שסבתא הייתה יותר גדולה אבא שלה בנה עוד סלון אחיה הגדול והקטן ישנו בסלון הקודם וסבתא בסלון החדש והוריה פנינה ומשה בחדר הקטן.

השכונה הייתה נחמדה, התגוררו בה ניצולי שואה (מהונגריה, פולין וצרפת), תימנים ופרסים. הבתים היו דו משפחתיים. בדו משפחתי שלהם הייתה עוד משפחה של משה יעקבי שאבא שלה משה הכיר אותו  וידע שהיה אדם טוב, לכן החליטו יחדיו לבחור בית דו משפחתי ולהיות שכנים.

זה היה בית פינתי במגרש לא הייתה גדר שהפרידה בין הבתים, כדי לסמל את החברות בין המשפחות. היו בחצר עצים שהם נטעו היה להם-שזיפי סנטרוזה ושזיפים צהובים , פקאן , תפוזים (שניים שלושה) היה עץ חבוש בסוף החצר האחורית, אגסים קטנים, אפרסקים (שסבתא הייתה אוכלת קשים וחצי חמצמצים) ושסק בחצר הקדמית.

הבית בשיכון עממי

תמונה של הבית בשיכון עממי של סבתא האחים שלה ואימא שלה

סבתא בנעורים

סבתא הייתה הולכת לבלות בימי שישי בכפר סבא, שהייתה בכיתה יא' ויב' סבתא הייתה מגיע לשם ברגל או עם מונית. היה שם אולם גדול (של הנוער העובד), בו היו רוקדים ריקודים סלוניים, וסבתא הייתה באה לשם עם (חבריה שגרו בשיכון עממי) חייה, מירי, מיכאל, דינה ומשה ויינברג . היא אף פעם לא הייתה באה לבד. שסבתא וסבא יצאו בסוף כיתה יב' הם היו באים לבית התרבות בכפר סבא והיו תמיד נוסעים במונית.

הזוית האישית

סבתא חוה: הראיון עם הנכד שלי עמרי גרם לי להיזכר בימים עברו נזכרתי בדברים רבים עליהם לא חשבתי כבר שנים. מאד מאד נהניתי לדבר בראיון.

הנכד עמרי: אני מאוד נהניתי מהעבודה וללמוד על עברה של סבתא שלי ולראיין אותה על ילדותה וללמוד על החיים שהיו בעבר.