מאגר סיפורי מורשת

שמי רוני, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי. יחד אנו מתעדות את סבא רבא שלי, יצחק, ומנציחות את סיפורו במאגר המורשת של התכנית.

איך הכל התחיל

הפינוי הראשוני היה ברגל. אסירים רבים נפלו בדרך, חלקם נורו על ידי קציני האס.אס, ואחרים גוועו מאפיסת כוחות גופנית או נפשית. 48 שעות נמשך מצעד המוות. במצעד הזה איזי חיפש את אחד החברים הטובים שלו, שכמעט לא היה לו כוחות, וגרר את עצמו על חברו. החיילים הנאצים העלו את האסירים לקרונות המשמשים בדרך כלל לבהמות.

הקרון האחרון

בדרך למחנה ההשמדה אושוויץ בגרמניה היה חורף קשה מאוד. רבים מהאסירים היו תשושים וחולים, חלקם גססו כמעט למוות. כל הזמן ברכבת נשמעו קולות של בקשה לקצת מים. איזי הציע שיקפוץ מהקרון ויביא קצת שלג, למרות שזה היה ניסיון התאבדותי. חברו אמר לו בלחש כי אם חייל מהאס.אס יתפוס אותו, הוא ירה בו למוות. כל חיילי האס.אס היו חסרי לב ורגישות ולא ציפו שהם יחוסו על חייהם של היהודים.

למרות כל זאת, איזי לא היה אכפת לו, העיקר היה למלא את בקשתם של האנשים שהיו בקרון איתו. חשש חברו של איזי שחייל נאצי יתפוס אותו, ואז מה יקרה? הוא ירה בו למוות או ייתן לו ללכת.

כשהרכבת עצרה במקום נידח בשלג הקר, איזי זינק מעל דופן הקרון. עם נחיתתו על השלג הקר ניצב מולו אחד מחיילי האס.אס ששלף מהנרתיק שלו אקדח. איזי היה מוכן לזה שהחייל הנאצי יירה בו. כולם עמדו ליד דופן הקרון וצפו בחרדה במתרחש. בלחץ ופחד.

אבל איזי לא איבד תקווה. הוא נעמד בדום מתוח לפני החייל הנאצי ואמר בגרמנית, "אם ברצונך להרוג אותי, אני מבקש שהות של רגעים מספר. למעלה בקרון שלי גוססים, בקשתם האחרונה לפני מותם היא מים. אני מבקש שתאפשר לי למלא את בקשתם."

איש האס.אס היה המום מאומץ של איזי לדבר איתו. החייל היסס לכמה שניות, והייתה שתיקה מביכה. מרוב השקט יכלו לשמוע סיכה נופלת. החייל הסתכל על איזי בעיניים דומעות והחזיר את האקדח לנרתיק. כולם נדהמו שהחייל הנאצי חס על חייו של איזי.

החייל לקח את איזי עם הפח וליווה אותו לחפש מים. איזי חזר עם פח מלא מים. אבל במקום להביא את המים לקרון שלו, הוא הביא לקרון אחר שהיה מרוחק כארבעה קרונות ממנו. יותר משבע פעמים חזר להביא מים לאסירים החולים. לבסוף, איזי עלה לקרון שבו היו חבריו למסע. כשעלה סוף סוף לקרון, האנשים בכו מהתרגשות שהוא ניצל.

הרכבת המשיכה לגטו בגרמניה. איזי הבין שאיבד את כל משפחתו בגטו ואין לו עכשיו אף אחד. הוא הבחין בילדים שאיבדו גם הם את משפחותיהם ולקח אותם תחת אחריותו המלאה, כדי שלא ימותו.

הקרב על האוכל

איזי וחבריו הבינו שהם ימותו מרעב אם לא יקומו ויעשו משהו. איזי הציע שילחם נגד החיילים הגרמנים תמורת אוכל, וחבריו הסכימו. לרוב, איזי הפסיד כי הוא היה חלש וחולה, אך הוא התאמן יום ולילה כדי להציל את חייהם של חבריו ואת הילדים שלקח תחת חסותו. לבסוף הוא ניצח בקרבות והביא אוכל לחבריו ולילדים. איזי הציל את חייהם ממוות מרעב בגטו. בשנת 1946 רוסיה פלשה לגרמניה ושחררה את האסירים מהגטאות, ביניהם את איזי. איזי עלה לישראל בשנת 1946 בספינת המעפילים "תל חי". איזי נפטר בשנת 1994.

הזוית האישית

רוני: למדתי מסבא רבא יצחק המון דברים, חלק מהם הוא לא רק לדאוג לעצמך – העולם יחזיר לך טוב אם אתה תתן לו טוב, לא להוריד את הראש אם מפשלים פעם אחת, כי זה לא נחשב. סבא רבא שלי היה אדם מדהים עם המון סגולות. אני מאחלת שנמשיך ללמוד עליו עוד דברים, וומסבתא שלי, שעד היום זוכרת את סיפוריו המרגשים. אני מאחלת לה שתמשיך לספר לנו עליו.