מאגר סיפורי מורשת

שמי רתם, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בה אני משתתף, אני מספר את סיפור העלייה בשם סבתא שלי, סילביה קליינהנדלר, שעלתה ממרוקו למה שנקרא בזמנו עיר המפרץ (מה שהיום נמצא באזור שכונות אפק החדשה – קריית ביאליק). סבתא סילבי, אמה וארבעת אחיה ואחיותיה (האח הכי גדול בן 15, אחות בת 9, אח בן 4 והאחות הכי קטנה בת שנתיים) עלו יחד לארץ.

סבתי עלתה ממרוקו לישראל בשנת 1956, ביום שישי בערב בעיצומה של מלחמת סיני כשהיא הייתה בסך הכל בת שלוש. המסע לארץ ארך למעלה מחודש באוניה ישראלית. מכיוון שלא יכלו לנסוע באוניה זרה, הם נסעו במעברים: תחילה ממרוקו לצרפת, משם לאיטליה ולבסוף לעיר המפרץ. סבתי ומשפחתה עלו לארץ בלי אביה, שהיה בארץ כבר כשנה על מנת לארגן את הדירה והסידורים השונים. אמא של סבתי ישבה על כיסא גלגלים, ולכן אביה היה צריך להתמודד ולסדר הכל לבד בעיר המפרץ.

לאחר חמש שנים בעיירת המפרץ, הם עברו לקריית ביאליק. הזיכרון העיקרי, המשמעותי והחזק ביותר שיש לסבתי עם הגעתם לארץ הוא מקום המגורים החדש. סבתי הרגישה כמו היידי בת ההרים, מאחר שגדלה במקום דומה אך בארץ אחרת. היא מאוד אהבה את השקט מסביב, הטבע הפתוח והפרחים סביב.

הסיפור של סבתי עורר בי מחשבה על החוויה של לעבור מארץ אחת לאחרת ולהתחיל התחלה חדשה. בעיניי, לעלות מארץ אחת לארץ אחרת יכול להיות ממש מלחיץ ומדאיג ודורש המון אומץ לבנות חיים חדשים לגמרי במקום אחר. כל מי שעולה לארץ ובונה חיים חדשים הוא אמיץ ביותר.

הזוית האישית

רתם הנכד המתעד: למדתי מסיפור העלייה הרבה דברים, ממש עניין וריגש אותי לשמוע על הדרך שעשתה סבתי ממרוקו לארץ ישראל.