מאגר סיפורי מורשת

שמי דניאל יעקובוב, נולדתי ב-17 בינואר 1966 בסמרקנד שבאוזבקיסטן, אז חלק מברית המועצות. כסטודנט צעיר, התחלתי לחקור וללמוד על ארץ ישראל ולמדתי את השפה העברית בכוחות עצמי. הייתי סגן מנהל בית ספר עברי בעיר סמרקנד ולימדתי עברית למעל 2,500 צעירים ומבוגרים.

בשנת 1973 עליתי לכיתה א' בבית הספר 26, הידוע כבית ספר שבו למדו רובם ילדים יהודים. הלימודים היו בשפה הרוסית, אך בבית דיברנו בשפה הבוכרית, דיאלקט של ערבוב בין השפות הטג'יקית ועברית. בבית הספר הייתי תלמיד מצטיין והציונים שלי היו גבוהים מאוד. בנוסף לכך, הייתי פעיל חברתית ונבחרתי להיות ראש אגודת הארגון של בית הספר בכיתה ח'.

קוראים לי דניאל, אך חבריי קוראים לי דני, וכך גם בעבודה. הייתי נער ספורטיבי וחזק, עוזר לחברים בבית הספר ועושה עבודות בית. הייתי עוזר לאבא שלי, שהיה בנאי, לבנות, וכך גדלתי להיות נער חזק וספורטיבי. בצעירותי, בזמן חופשת הקיץ, אני וחבריי התנדבנו לניקיון וצביעת כיתות בית הספר. בילדותי לא היו מחשבים, ולכן המשחקים היו משחקי חוץ, כגון מחבואים, תופסת, כדורגל, כדורעף וכדורסל. בחורף היינו משחקים בהוקי על מגרש קרח.

עלינו ארצה במאי 1994 כשהייתי בן 28. יצאנו באוטובוס לעיר טשקנט ומשם עלינו למטוס לישראל. בימים הראשונים לאחר העלייה, שלחו אותנו ללמוד עברית באולפן. שם פגשתי רבים מהתלמידים שלימדתי עברית בסמרקנד. מנהל האולפן שמח לפגוש אותי ושמע על עבודתי כמורה לעברית, והעלו אותי מאולפן א' לאולפן ג'.

כשהייתי קטן, חלמתי להיות רופא בעתיד, אך מכיוון שפחדתי מדם, החלטתי ללמוד פיזיקה. בסופו של דבר, עבדתי בתור טכנאי מכשור ותיקון מכשירי רפואה בבית חולים "אסותא". בשנת 2014, קיבלתי תעודת עובד מצטיין בבית החולים על פיתוח מכשיר מיוחד.

הכרתי את אשתי בשנת 1984 כשהייתי בחתונה של בן דודי שהתחתן עם אחות של אשתי. בשנת 1987 התחתנו ולאחר שנה נולד בננו הבכור, מיכאל. ביום ההולדת ה-50 שלי, טסנו לסין וביקרנו בחומה הסינית והיינו בתערוכת קרח. דבר כזה מיוחד לא ראיתי בחיי. כשבקרנו בסין, קניתי לנכדי תחפושות סיניות, והם שמחו מאוד לקבל את התחפושות.

את הבית הראשון קניתי בשנת 1995, את השני כשהבת השלישית שלי נולדה בשנת 2002, ואת הבית הנוכחי שלי קניתי בשנת 2013.

הזוית האישית

ליאן הנכדה המתעדת: היה לי מאוד מהנה לעשות את התכנית הזו עם סבא שלי. אני חושבת שלמדתי עליו הרבה דברים חדשים, למשל – על האישיות שלו. אני רוצה לאחל לסבא שלי שימשיך להיות תמיד עם חיוך על הפנים, שימשיך לעזור לכולם ושאני מאוד אוהבת אותו.