מאגר סיפורי מורשת

שמי ציונה ורדה וורולין, נולדתי בשנת 1950 להוריי, רפאל ומזל נעמן יוצאי העדה הלובית (טריפולטאית). מאז שאני זוכרת את עצמי, אהבתי מאוד את החגים במשפחתנו. בכל חג היינו מתאספים כל המשפחה ותמיד זה כלל מטעמים מיוחדים וחגיגה גדולה. אשתף אתכם בכמה מנהגים ומאכלים בעדה הטריפולטאית שאותם אני משמרת עד היום.

יום כיפור

לכבוד הסעודה המפסקת ביום כיפור, אני זוכרת איך היינו מכינים את ה"נוקידס" (המאכל האהוב עלי), שהוא סוג של איטריות שנעשות בעבודת יד. את הבצק היינו מכינות כל בנות המשפחה יחד עם אימא שלי, כמה ימים לפני החג, ונותנות לו להתייבש בשמש עד אשר הוא מתקשה. בערב החג, אמא שלי הייתה מכינה את התבשיל (הרוטב) שאליו היינו מכניסות את הנוקידס.

חג פורים

לפני חג פורים היינו מכינות יחד עם אמנו מאפים מתוקים מצופים בדבש. הייתי מחכה לזה כל שנה מחדש; זה היה כיף גדול, במיוחד הרגע שבו היינו (ילדי המשפחה) עוברים בין בתי השכנים ומחלקים את משלוחי המנות ובתמורה לכך מקבלים כסף. המתוקים שהיו במשלוח המנות כללו: מעמול, מקרוט, דבלה, עוגת ספרה ועוד.

ראש חודש ניסן

בליל ראש חודש ניסן, מכינים תערובת דגנים (המסמלת פריה ורביה, שפע וברכה). לפני הטקס והארוחה המשפחתית החגיגית, אמא שלי הייתה מדליקה נר ומברכת: "עאקבאל דאייר, כל סנה כ'יר מן האד סנה, זאיידין ומוש נאקסין" (מעין ברכת "כה לחי"). כולם היו מכניסים לתערובת ה"בסיסה" תכשיטים מזהב וטבעות נישואין סגולה לשפע ולברכה. אבא שלי היה מערבב את הבלילה עם מפתח הבית ושופך שמן ואומר: "יא פת'אח בלא מפת'אח, יא עטאי בלא מננא, תרזקנה ותרזק מננא" (הכוונה לריבון עולם: "אתה הפותח בלי מפתח, המעניק ללא גמול, הרעף מטובך הגדול צרכינו מידך ונרעיף גם אנו לאחרים"). זה זכור לי כאירוע חגיגי ואחד מהיפים במורשת של יהודי לוב, שאיחדו וליכדו את המשפחה.

חג הפסח

בחג הפסח היה נהוג בביתנו להכין פיתות כשרות שנקראות "פטרות", שמכינים אותן מקמח שמור. בבית הוריי היה טאבון מיוחד בחצר הבית, שסביבו אבא שלי היה מושיב את כל הילדים לראות כיצד הוא מכין את הפטרות. אחותי עדנה הייתה אחראית ללוש את הבצק ללא הפסקה, ואסור היה לה לדבר עד אשר כל הפטרות היו מוכנות. היינו מעבירים אותן לסל גדול קלוע שנקרא סביצ', וכל הילדים היו מחכים לטעום.

חג שבועות

בחג שבועות היה נהוג להכין עוגיות שקאק בצורות שונות שכל צורה נושאת את הסמליות שלה לחג: ציפור – סמל לנאמר במתן תורה, "עוף לא פרח וציפור לא צייצה". סולם – סמל לעליית משה להר סיני לקבלת עשרת הדיברות. מספריים – סמל לתספורת, שמהיום היא מותרת, לעומת האיסור בימי ספירת העומר. סלסלה – סמל לטנא הבאת הביכורים. לוחות הברית – סמל ללוחות הברית שקיבל משה עם עשרת הדיברות. תיק – סמל לילקוט שמחזיקים בו את התורה. משקפיים – סמל למצוות הקריאה בתורה.

ל"ג בעומר

בל"ג בעומר, עד היום אנו נוהגים ללכת לבית הכנסת "בושאייף" אשר נמצא במושב זיתן, שהוא העתק מדויק של בית הכנסת בזליתן שבלוב. פעם בשנה בל"ג בעומר יוצאי לוב נוהגים לעשות שם הילולה, להדליק נרות בחדר הדלקת הנרות, להתפלל, לשיר, לרקוד ולתרום כסף. כמו כן, נוהגים לקיים את מנהג ה"חלאקה" – התספורת הראשונה לבנים שמגיעים לגיל שלוש.

הזוית האישית

רוני הנכדה המתעדת: החוויה הייתה מהנה ולמדתי להכיר אותך יותר ואת כל מה שעברת. אני מאחלת לך, סבתא, בריאות, ושתמשיכי לבשל לנו את המאכלים הטעימים לעוד שנים רבות.