מאגר סיפורי מורשת

שמי אסתר יסחקוב, ואני סבתא של לירוז. נולדתי באוזבקיסטן, בעיר סמרקנד, להוריי אמנון ורוזה, שהתחתנו בגיל 18. במשפחתי היו שבעה אחים, אך לצערי שלושה מהם נפטרו לפני מספר שנים. כילדה, היה לי כיף להיות מוקפת באחים רבים, תמיד היה לי במה להתעסק. החוויה הזכורה לי ביותר מילדותי היא המשחקים בחצר הבית, במיוחד משחקי הכדורסל עם אחיי. כל פעם שאני רואה ילדים משחקים כדורסל, אני נזכרת באותם רגעים מתוקים.

כשהייתי נערה, הכרתי את בעלי בוריס דרך שידוך שהמשפחות שלנו סידרו. אני זוכרת את היום של השידוך, הייתי כל כך נרגשת. אימא שלי, אחיותיי ואני ערכנו שולחן מפואר והזמנו את משפחתו של בוריס. התחתנו כשהייתי בגיל 17, בשנת 1982, כנהוג בעדה שלנו. החתונה הייתה מפוארת, עשירה במאכלים ומטעמים, ונערכה בחצר הבית הגדול שלנו. הבאנו מלצרים ושפיות שהכינו אוכל מסורתי בוכרי, והיו קרוב לאלף איש שהשתתפו בחגיגה. תפרו לי שמלה לבנה, ואני זוכרת את ההתרגשות הגדולה מהמעמד.

בשנת 1991, עלינו כל המשפחה לארץ ישראל. העלייה הייתה חוויה מרגשת ומאתגרת, במיוחד עם שני הילדים שלי, רחמים ונתן. לאחר מאמצים רבים של עשר שנים, נולד לנו בן נוסף בשם דניאל. כיום, יש לי שמונה נכדים שאני אוהבת מאוד.

אני עובדת כספרית, ודוברת שפות רבות: עברית, אנגלית, רוסית, בוכרית ואוזבקית. הזמרים שאני אוהבת לשמוע הם אייל גולן ומושיק עפיה. המאכל האהוב עליי הוא 'בחש', מאכל בוכרי מסורתי המוכר בעדה שלנו.

הזוית האישית

לירוז הנכדה המתעדת: נהניתי מהסיפורים ומהזמן עם סבתי. אני מאחלת לסבתא בריאות ושתהיה מאושרת, ומודה לה על ההשתתפות בתכנית.