מאגר סיפורי מורשת

שמי עמליה מאיה בן ארוש. נולדתי בישראל בשנת 1960 לדוד ומרים שלי, משפחה בית"רית שעלתה מתוניס דרך צרפת, מרובת ילדים עם שבעה אחים נוספים. לשמי התווסף השם "מאיה" על שם סבתי שהייתה פעילה בתנועת בית"ר בתוניס. סבי, שהיה גם הוא בית"רי, נרדף על ידי הבריטים ונאלץ לברוח לחו"ל.

כבר מגיל קטן נהגתי לקרוא המון ספרים, לרוץ, לשחק ולהיות אלופה במשחק המחבואים. אני זוכרת כיצד כל החברים בשכונה היו נפגשים יחד לאחר בית הספר. הייתה לנו ילדות מלאה חברים. הבית שלנו תמיד היה מלא בחברים ששיחקו איתנו במשחקי קופסא ובכל מיני משחקים אחרים. תמיד היינו מוקפים באנשים, חברים ודודים. אף פעם לא היה לנו משעמם כי תמיד היינו ביחד כל האחים.

המצב הכלכלי בבית לא היה טוב ואפילו קשה. רק אבא שלי עבד ואמא שלי הייתה בבית, טיפלה בנו וגידלה אותנו בצורה חמה והטובה ביותר. הכרתי את יהורם בשכונה והיינו נפגשים יחד בערב. יצאנו ביחד כידידים ואחר כך החלטנו להתחתן. לאחר החתונה נולדו לנו שלושה ילדים, כאשר הבכור הוא הראל, אבא של אלון, ועוד שתי בנות קטנות ששמן עינת ושיר. היינו נשואים במשך 12 שנה ולבסוף התגרשנו.

בילדותי, בשנת 1967, במהלך מלחמת ששת הימים, זכור לי שהלכנו לבית הספר. אמי הייתה נותנת לנו כסף כדי שנקנה משהו לאחר בית הספר. ביום אחד התחילו אזעקות לאחר בית הספר, אימי הגיעה לאסוף אותי, רצתי ונפל לי כל הכסף, מה שגרם לי להיות ממש עצובה.

בגיל 17 התנדבתי בתנועת בית"ר בעיר לוד, ביחד עם חלק מהאחים שלי. במרוץ השנים, הפכתי להיות חלק ממובילי התנועה, והצטרפתי לאין ספור פעילויות מודיעין חשאיות אחר גורמים ערבים בתנועות אנטי ישראליות בעיר לוד. באחת מהפעולות החשובות באותה תקופה, עקבתי אחר אחד ממנהיגי התנועה, עליו היה מודיעין כי מתכנן פיגוע ביהודים. במהלך המעקבים גיליתי את מקום המסתור שלו, את חברי החוליה ומודיעין חשוב לגבי מועד הפיגוע המתוכנן – יום כיפור. ערב לפני יום כיפור ובשילוב של חברי התנועה והמשטרה המקומית, פשטנו על בית המסתור של המחבלים ועצרנו את כולם רגע לפני שיצאו לפעולה. בכך, הצלנו המון תושבים בעיר.

מאז שסיפרתי למשפחה את הסיפור שלי, הנכדים רואים בי בתור גיבורה, והעניקו לי את הכינוי "הסבתא של בית"ר".

הזוית האישית

אלון הנכד המתעד: במסגרת העבודה המשותפת למדתי הרבה דברים חדשים על סבתי.