מאגר סיפורי מורשת

שמי זהבה גולדה יעיש. בשנת 1948 משפחתי עלתה לארץ ישראל מקפריסין. הגעתנו לארץ הייתה באמצעות אונייה. אמי הייתה בהריון איתי במהלך המסע, ובאחד מימי ההפלגה, אמי נתקפה בצירי לידה. לאחר מספר שעות, נולדתי אני, במהלך ההפלגה לארץ ישראל.

במהלך שנות חיי חוויתי את כל מלחמות ישראל, למעט מלחמת העצמאות. המלחמה הזכורה לי ביותר היא מלחמת המפרץ. אני זוכרת את הפחד הנוראי ששרר אז, עם האזעקות והירי של טילים ברחבי אזור מגוריי ברמת גן. באותה תקופה כבר הייתי אימא וחששותיי התגברו במיוחד בגלל בתי ורד, שסבלה מאסתמה ולא יכלה להרכיב מסכת אב"כ כמו כולם. בכל פעם שהייתה אזעקה וחשש לירי טילים, היינו מכניסים אותה מתחת למיטה כדי לנסות ולהגן עליה.

באחת מההתקפות, הרחוב הסמוך אלינו הופצץ ושמענו את הפיצוץ בעוצמה רבה. לאחר הפיצוץ הילדים בכו מפחד ומהחשש שיקרה להם משהו, שכן לא היה לנו ממ"ד או מקלט להיכנס אליו. כמובן שגם לא הייתה כיפת ברזל או מערכת הגנה אחרת שתוכל להגן על האזרחים מפני הטילים. רמת גן, העיר שבה התגוררתי, הופצצה המון במהלך המלחמה הזאת.

כשמלחמת המפרץ הסתיימה, שמחנו מאוד והפחד שהיה לנו נרגע.

הזוית האישית

נהוראי: היה לי מאוד מעניין ומהנה לבצע את עבודת התיעוד יחד עם סבתי. בזכות התכנית נפגשתי עם סבתא ולמדתי ממנה הרבה דברים חדשים שלא ידעתי קודם לכן. אני מאחל לסבתי שתמשיך להיות בריאה, מצחיקה ונחמדה.

סבתא זהבה: נהניתי לספר לנכד שלי סיפורים מעברי והיה לי כיף לראות שזה עניין אותו ושהוא היה מרותק. אני מאחלת לנהוראי שימשיך להיות חכם ושישקיע בלימודים.