מאגר סיפורי מורשת

שמי חני לוי, נולדתי בבית שאן בשנת 1958. התגוררתי במעברה יחד עם שני הוריי ושלושת אחיותיי, במעברה גרתי בצריף קטן שהיה בנוי מברזנט. הצריף היה קטן מאוד והיו בו שני חדרים בלבד: חדר אחד להוריי וחדר אחד לי ולאחיותיי.

אבי היה אחראי על פרנסת הבית והיה צבע, אמי הייתה אחראית על משק הבית וניהולו. את רוב הזמן בילדותי העברתי במשחקים עם ילדי המעברה בין הצריפים. היינו משחקים במשחקים רבים כמו: קפיצות בחבל, חמש אבנים, גומי, מחניים, תופסת ועוד. יש לי זיכרון מילדותי ובו אני ומשפחתי היינו הולכים אל בית חרושת לייצור קרח ושם היינו רוכשים בלוקים גדולים של קרח ומאחסנים אותם במקרר שלנו בצריף, הבלוקים היו מסייעים לנו בשמירה על טריות האוכל. יש לציין שהמקרר שלנו לא מחובר לחשמל ולכן נעזרנו בבלוקי הקרח שרכשנו.

בשעות הפנאי אהבנו ללכת לראות סרט בקולנוע. בשל הקושי הכלכלי, לא תמיד היה ביכולתנו לרכוש כרטיסים. ידענו שהקולנוע בנוי מקירות  בלבד, ללא גג, אז היינו מטפסים על העצמים כדי לצפות בסרט.

כאשר גדלתי והגעתי לגיל 9, הוריי החליטו לעבור לדירת שיכון בבת ים וזה היה שינוי משמעותי עבורנו. נחשפנו לעולם אחר ולתנאי חיים אחרים ממה שהכרנו: מים בברזים, חשמל בבית (בלחיצת כפתור נדלק האור) – דברים שלא היו לנו בצריף במעברה בבית שאן.

הזוית האישית

עילאי הנכד המתעד: נהניתי לחקור עם סבתי את עברה. בזכות התכנית היה לי זמן איכות עם סבתא, למדתי על הילדות שלה פרטים חדשים שלא ידעתי קודם. אני מאחל לסבתא שלי שתהיה בריאה מאושרת ושמחה, אני מאוד אוהב אותה.

סבתא חני: בזכות תכנית זו העליתי זכרונות מילדותי. מאוד התרגשתי ונהנתי לספר לנכד שלי ולחלוק איתו את סיפורי הילדות שלי. אני מאחלת לעילאי נכדי היקר שיהיה בריא ושיצליח בלימודים ובכל מעשה ידיו, שיגשים את כל חלומותיו ושישיג את שאיפותיו. הלוואי שבכל מקום ימצא שלווה ונחת ושחייו יהיו מלאים בחום ובאהבה.

אוהבת בכל ליבי, סבתא חני.