מאגר סיפורי מורשת

שמי מירי ווזנר חודי, נולדתי בישראל בתאריך 1.2.1952

השם שקיבלתי כשנולדתי הוא מינדל על שם סבתא שנספתה (מתה) בשואה. ווזנר זה שם המישפחה שלי לפני שהתחתנתי.

אימא ברטה ואבא יעקב נולדו בסלובקיה. הם עלו לישראל בשנת 1948. אחרי השואה. בזמן המלחמה אבא היה במחנה עבודה. הם בנו כבישים. אמא היתה במחנה הריכוז אושוויץ.

גדלתי במושב בצרה עם אבא יעקב, אימא ברטה ואחי צביקה שצעיר ממני בשש שנים. גרנו בבית קטן עם גינה. אני ואחי ישנו באותו החדר. בחצר היה לנו לול תרנגולות. התפקיד שלי היה לאסוף ביצים. בכל יום חמישי הגיע שוחט ואימא שלי הייתה בוחרת את התרנגולת, אשר לא מטילה ביצים ומבשלת מרק טעים.

אחי היה ילד מעצבן וכל הזמן רצה לשחק כדורגל. אימא ברטה היתה עקרת בית. אימא שלי מאוד אהבה לבשל אוכל הונגרי גולש, פפריקש נוקדלי. כל יום שישי בערב אכלנו דגי קרפיון עם חלה שטבלנו ברוטב, ובשבת היה חמין. לאבא יעקב היתה חנות צעצועים בנתניה ולפעמים הייתי נוסעת איתו לעבוד בחנות. מאוד אהבתי להיות בחנות הצעצועים ולעזור לאבא. אבא שלי היה הולך לבית הכנסת בכל יום שישי ושבת, אבל לא היינו משפחה דתית. בקיץ הינו נוסעים לים אחרי בית הכנסת.

כשהייתי ילדה קטנה היה לנו מקרר עם קרח. כל יום היה מגיע מוכר קרח ושמים במקרר את הקרח שהחזיק מעמד עד ליום המחרת. רוב היום הייתי משחקת בחצר עם הילדים של השכנים עם גבי ויוסי. מול הבית שלנו היה שטח ריק ושם הינו משחקים כדורגל וסכינים.

למדתי בבית ספר חוב"ב. כל בוקר היתה לנו הסעה עם משאית לבית הספר. היום בבית הספר התחיל במסדר בוקר, אחריו התפזרנו לכיתות. כל הכיתה עמדה לחכות למורה. אני מאוד אהבתי את שיעורי המלאכה, חקלאות, וכלכלת בית. בשיעורי המלאכה הינו רוקמים ובכיתה ח', רקמנו חולצת מחזור, לכל הילדים היתה אותה חולצה במסיבת הסיום. בשיעורי כלכלת בית למדנו להכין כדורי שוקולד שאהבתי מאוד.

הלכתי לתנועת הנוער "מכבי", התלבושת שלנו היתה בגדיחאקי וצעיף כחול. האירוע החשוב כל שנה היה הדלקת הלפיד במודיעין בחנוכה. היינו נוסעים כל הילדים בבוקר מוקדם בהתרגשות רבה הטקס היה מרשים ומשם יצאו נושאי הלפידים לכל חלקי הארץ. כל שבוע היתה פעולה בבית הנוער שהיה במושב השכן. בתקופת הנעורים אהבנו את אלביס פרסלי והיינו רוקדים ריקודים סלונים סלאו טנגו וריקודי שורות. אנחנו היינו ילדים ממושמעים. עשינו מה שההורים אמרו. פעם אחת חזרתי באיחור הביתה בערב קיבלתי עונש שבוע ימים לא לצאת עם חברות וחברים.

משפחה

את סבא משה הכרתי בצבא.

 בתקופת השירות הצבאי שלי

שירתנו באותו בסיס בסיני. הינו חוזרים הביתה בנסיעה של 10 שעות באוטובוס. באחד הנסיעות ישבנו אחד ליד השני. התפתחה שיחה והבנו שיש לנו הרבה דברים משותפים. שנינו ילדים להורים ניצולי שואה. גדלנו במושב, אני בבצרה ומשה בבית יצחק. לאט לאט התחברנו והפכנו לזוג. להורים של סבא משה היתה חנות פרחים וכל יום שישי הוא היה מביא לי פרחים. החברים מהמושב צחקו שיש לי חבר חנון. הרי באותם ימים לא היה מקובל להביא פרחים לחברה.

תמונה מהחתונה שלנו מירי ומשה חודי 1972

לסבא משה ולי נולדו שלושה ילדים: אליק, וממנו נכדינו: יונתן, עומר ורותם. אורי וממנו הנכדים: אלון, רותם ונטע. מיכל וממנה הנכדים: גיא ותמר. שלושה ילדים ושמונה נכדים.

כמשפחה אהבנו מאוד לטייל כל שבת הינו נוסעים לטיול, הינו מנויים בחברה להגנת הטבע.

המתכון המשפחתי!!

בבית של סבתא ברצי כל יום שישי נאפתה עוגת שמרים שאנחנו קראנו לה קאלצ. כל יום שישי בשעה חמש היינו נפגשים בבצרה אצל סבתא ברצי וסבא יעקב לאכול עוגה וקפה ולברך לשבת שלום. אני למדתי מסבתא ברצי את המתכון והוראות ההכנה. היום אני ממשיכה במסורת וכמעט כל יום שישי אופה את העוגה שכולנו מאוד אוהבים.

הזוית האישית

סבתא מירי: נהניתי מאוד לפגוש את גיא בבית הספר שלו ולהכיר את דרך החיים בבית הספר.

גיא: חוויה מיוחדת להפגש עם סבתא במקום שאני מבלה כל יום ולהכיר את תקופת ילדותה.