מאגר סיפורי מורשת

שמי ליאור, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי, ויקי אילוז. יחד אנו מתעדים את חייו של סבא שלי, מרסל אילוז ז"ל, ומנציחים את זכרו במאגר המורשת. סבא היה בשבילי הכל, הייתי מאוד קשור אליו, אפילו שנינו נולדנו באתו תאריך עברי: כ' בתשרי, ערב שמחת תורה. סיפור זה מוקדש לו.

עלייה

סבא מרסל נולד בשנת 1950 בעיר פאס שבמרוקו, לאבא בעל מסעדה ואימא עקרת בית. לסבא היו עוד שישה אחים, הוא היה בן הזקונים במשפחה. הם גדלו בתנאי מחייה טובים ולא היה חסר להם דבר במרוקו. למרות שגרו במדינה ערבית, היחס ליהודים היה יחס טוב מאוד והם ולא סבלו או קיבלו יחס שונה מעצם היותם יהודים. סבא למד בבית ספר אליאנס בעיר פאס שבמרוקו, שם למדו רוב היהודים. השפה המדוברת בבית ספר הייתה צרפתית.

בשנת 1960 כשסבא היה בן 10, המשפחה החליטה לעלות ארצה, שתיים מאחיותיו של סבא נשארו במרוקו ואח אחד עלה לפניהם עם עליית הנוער.

מסע עלייתם לארץ

הכל התחיל בחשאיות אחרי מבצע קדש (מלחמת סיני שנת 1956). הגיעו סוכנים ישראלים לקהילה וניסו לשכנע את בני הנוער לעלות ארצה. חלק גדול מן הנערים נענה לאתגר לעלות ארצה ללא ההורים ולהתיישב בה ברוב הקיבוצים ובגרעיני נוער, אחר כך התחיל שלב של התארגנותם של המבוגרים ומשפחות שלמות לעלות ארצה.

העלייה בדרך כלל נעשתה בלילה. מי שלא הצליח לקחת את רכושו, עזב את כל רכושו שם. הגיעו משאיות בלילה לתוך הקהילה, המשאיות הגיעו עד נמל הים ומשם המשיכו באוניות עד מרסיי שבצרפת, שם נשארו כשלושה חודשים ולאחר מכן שוב המשיכו באוניות עד נמל חיפה שבארץ ישראל. עד שנת 1967 עזבו את מרוקו 250,000 יהודים, חלקם לאירופה ולמדינות צפון אמריקה, ורובם עלו למדינת ישראל.

התיישבות

כשהגיעו ארצה, המשפחה השתכנה במעברת "עמישב" הסמוכה לפתח תקווה. ההתאקלמות וההשתלבות בארץ הייתה קשה למשפחה. הם לא ידעו את השפה, בנוסף, תנאי המחייה היו קשים מאוד. במעברה שבה גרו, בקיץ היה חם מאוד ובחורף הגשם דלף ונכנס פנימה לבתים. בנוסף, המשפחה חוותה קשיי פרנסה קשים, אבא ואימא של סבא לא הצליחו להשתלב בעבודות בארץ בהתחלה והם נאלצו לעבוד בעבודות קשות ובשעות מרובות.

סבא סיים 12 שנת לימוד, התגייס לצבא ושירת בחיל האוויר. סבא היה מדריך אב״כ בצבא בחיל האוויר. זה תחום במתמקד במלחמה נגד גזים מסוכנים וחומרים כימיים, לדוגמא – השימוש במסכה מיוחדת שהשתמשנו בה במלחמת המפרץ. סבא עבר בבסיסי חיל האוויר והדריך חיילים לשמוש במסכה אב״כ וכיצד להתגונן במקרה של התקפה של טילים כימים.

לאחר שירותו הצבאי של סבא, סבא עבד כטכנאי מכונות כביסה ותנורים אחר כך הפך לעצמאי ופתח עסקים בתחום המזון – תחילה בסופר ואחר כך ניהל מסעדה שהצליחה מאוד.

בית ומשפחה 

סבא וסבתא התחתנו בשנת 1977. נולדו להם ארבעה ילדים, שלושה בנים ובת אחת, שזו אימא שלי, וכיום יש להם עשרה נכדים.

לצערי הרב, סבי נפטר בשנת 2020 בגיל 70. סבא היה בשבילי הכל, הייתי מאוד קשור אליו, אפילו שנינו נולדנו באתו תאריך עברי: כ' בתשרי, ערב שמחת תורה, ולכן תמיד אמרו לי שאני דומה לו.

לסבא היה לב גדול, תמיד עזר לאחרים, ייעץ ותמך לכולם, כל מי שהיה צריך עזרה באיזשהו נושא – הוא ידע תמיד שהוא יוכל לפנות אליו ושסבא שלי יעזור לו. סבא תמיד צחק ושיחק איתנו והוא חסר לנו מאוד, אבל הוא תמיד בליבנו.

הזוית האישית

ליאור הנכד המתעד: לצערי הרב סבי נפטר לפני כמעט ארבע שנים. אני רוצה שהוא ידע שאנחנו חושבים עליו, מתגעגעים אליו וממשיכים את דרכו כפי שלימד אותנו, חשוב לי שידע שאנחנו שומרים על סבתא ומשתדלים להמשיך להיות שמחים כפי שלימד אותנו.

סבא שלי היה מאחל לי להיות ילד טוב, להצליח בכל, להיות בריא ומאושר ושההורים שלי יהיו גאים בי.

סבתא ויקי מספרת על סבא: סבא היה דמות מאוד כריזמטית ודומיננטי מאוד. הוא היה איש מאוד טוב וקשוב תמיד עזר לכולם. הוא היה אבא טוב שתמך וכיוון את הילדים להצלחה, ובעל טוב שעזר המון. הוא היה איש שיחה מעניין מאוד והבין בהמון תחומים, למדתי ממנו הרבה. סבא פתר בקלות בעיות. הוא אהב מאוד את הנכדים שלו. הוא גם אהב לרקוד לשמוח, עם זאת היה איש צנוע עם המון ענווה. לכן חסרונו מורגש מאוד והגעגוע מאוד מוחשי ומלווה אותי יום יום. אני כל הזמן חושבת כמה הוא היה נהנה עכשיו עם הנכדים, לראות איתם כדורגל שהוא מאוד אהב.