מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1963 באוסטרליה.

שמי ג'וליה רות סופר (לוי). הורי קראו לי ג'וליה על שם דודה לאה מצד אמי ורות על שם דודה אחרת מצד אבי ז"ל. יש לי אחות שמבוגרת ממני בשלוש שנים, מלינדה, ושתינו נולדנו בסידני, אוסטרליה. אנחנו הדור הראשון האוסטרלי.

עם אמי ואחותי, אני מימין

הורי

אמי הלין הגיעה מאנגליה ואבי מונייק נולד בלודג', בפולין. שניהם הגיעו לאוסטרליה אחרי מלחמת העולם השנייה. שם משפחתם היה LOWE, התרגום הוא לוי, כי ה W הוא V בתרגום.

אבא הגיע לאוסטרליה אחרי שנתיים שגר בשווייץ. לפני זה היה, לצערי, בתקופת השואה, שש שנים במחנות ריכוז. רב משפחתו של אבי לא שרדו את השואה.

החתונה של הוריי

באוסטרליה הגיע אבי לביתה של אישה יהודייה ללא ילדים שפתחה את ביתה לגברים צעירים ששרדו את המלחמה ונתנה להם מקום לגור ללא הגבלת זמן. בילדותינו שמרנו על קשר הדוק עם אותה אישה והיא הייתה לי ולאחותי כסבתא.

כאשר אמי הגיעה לאוסטרליה חברה הכירה לה את אבי ולימים הם נישאו.

הילדות שלי הייתה יפה ומלאה חוויות.

בית ספר

למדתי בבית ספר באוסטרליה בית ספר לא יהודי, בית ספר פרטי רק לבנות. היו לי חברות מכל הדתות. בבית הספר היו כיתות קטנות והיו לנו ימים ארוכים. למדנו כל יום עד שלוש, כולל יום ששי. הייתה לנו תלבושת אחידה וזה לא היה כף, כי היה לנו חם ובקיץ היינו צריכים לחבוש כובע עם מצחייה. בחורף היינו צריכים ללבוש שמלה, חולצה מכופתרת, עניבה ובלייזר.

החינוך היה מאד קשוח וכולנו פחדנו מאד מהמנהלת. בהפסקות שיחקנו חמש אבנים, תופסת, קלאס, קפיצה בחבל ועוד. לא היו טלפונים אז כך שאם היינו רוצים להיפגש היינו קובעים יום לפני. מקצועות הלימוד שלנו היו כמו היום: גיאוגרפיה, חשבון, אנגלית, מדעים ועוד. הלכתי להרבה חוגים אחרי הצהריים: בלט, טניס והתעמלות קרקע.

אני בת תשע

תנועת "הבונים"

מגיל תשע הייתי בתנועת נוער ציונית, שמה "הבונים". אחותי ואני הלכנו לפעולות כל יום ראשון. הכרתי שם הרבה ילדים יהודים שעד היום הם חברים טובים שלי. כל שנה יצאנו למחנה ושם נפגשנו עם חברי הבונים מכל רחבי אוסטרליה. ב"הבונים" למדנו על ישראל, ושרנו ורקדנו. התנועה הייתה כל עולמי. מגיל חמש עשרה כבר הדרכתי קבוצה של ילדים.

היעד של הבונים היה להעלות את חניכי התנועה לארץ אחרי סיום הלימודים. התוכנית היא להגיע לשנה לארץ במסגרת מאורגנת שנקראה "מכון".

עליתי לארץ בשנת 1981 עם חברי לתנועת הבונים. חצי שנה היינו באולפן בירושלים וחצי שנה היינו בקיבוץ. בירושלים היינו קבוצה מגוונת מכל החצי הדרומי של כדור הארץ, דרום אמריקה, דרום אפריקה, אוסטרליה וניו זילנד. זו הייתה תקופה חווייתית שאין מילים לתאר אותה. בחצי השני של השנה נשלחנו, האוסטרלים, לקיבוץ תל קציר בעמק הירדן. ושם הכרתי את בעלי שהיה אז חייל בנח"ל בשרות סדיר עם הגרעין שלו.

העלייה לארץ

בינואר 1982 הסתיימה שנת המכון שלנו וחזרתי עם הקבוצה לאוסטרליה לחודש, כאשר במקביל אמי עשתה הכנות לעלייה וקנתה בית בחיפה. אחותי עלתה לארץ עוד לפנינו, בשנת 1978.

בתקופה הראשונה של עלייתנו ארצה גרתי עם אמי ולמדתי חמישה חודשים עברית באולפן. כשהגעתי לארץ לא ידעתי עברית ולקח לי זמן ללמוד את השפה עד שיכולתי לשלוט בשפה היומיומית.

חברי (שכיום בעלי) והגרעין שלו חזרו לשירות פעיל ואז פרצה מלחמת לבנון. בעלי נכנס ללבנון לחצי שנה. בסיום השרות שלו ובסיום האולפן שלי חזרנו ביחד לתל קציר לכמה חודשים  ואז עברנו לגור בנס ציונה. כל תקופת האולפן והקיבוץ הייתה תקופה מרתקת.

נישאנו בשנת 1985 ובנינו בית בגן יבנה. פתחנו עסק לנעליים ועבדנו קשה לתחזקו. בתקופה לאחר מכן עבדתי בגן ילדים בגדרה. תמיד ידעתי שאעבוד עם ילדים. כיום אני עובדת בבית ספר יסודי בגן יבנה, בנופי מולדת, בתפקיד תומכת חינוך, תפקיד מאתגר וכיפי.

פסח באוסטרליה

משפחתי באוסטרליה אירחה כל שנה חברים לליל הסדר. קראנו את כל ההגדה ואני שאלתי את הקושיות.

הזוית האישית

ג'וליה: מאד נהניתי להיות חלק מתוכנית הקשר הרב דורי ולספר את הסיפור האישי שלי והעלייה לארץ ישראל. זו הייתה חוויה לשבת עם הילדים מכיתה ו'2 שבכיתתם אני עובדת ולספר להם על הילדות שלי באוסטרליה. הם מאד רצו לדעת על בית הספר שלי ועד כמה הוא שונה מבית הספר שלהם.