מאגר סיפורי מורשת

סבא רמונד, או רמי, כפי שכולנו קוראים לו, נולד בעיר פאס שבמרוקו בדצמבר 1943. לסבא שני אחים ושלוש אחיות. אביו של סבי נפטר בעיר פס, קבור שם, ולא זכה לעלות למדינת ישראל. בשנת 1960 כל המשפחה עלתה לישראל. אימו של סבי ביקשה מנציגי הסוכנות לגור בירושלים, כי שם גרו יתר בני משפחתה, אולם דבר זה לא התאפשר והם נשלחו להתגורר בעיר אופקים שבדרום. אמו של סבי לא אמרה נואש, וסבי מספר שהיא כתבה מכתבים למשרד הקליטה ואפילו לבן גוריון עצמו בבקשה לעבור ולגור ליד משפחתה בירושלים. לאחר כשנה של מגורים באופקים, סבי מספר שיום אחד הגיעה במפתיע משאית ולקחה אותם לביתם החדש בירושלים, בשכונת קטמון. איזו יוזמה והתמדה של סבתא רבתא!

החלום של סבא

סבא מספר שבחופשות הקיץ במרוקו היה נוסע לדודתו שגרה בקזבלנקה, והיא הייתה לוקחת אותו לשחות בבריכה גדולה. באחת הפעמים הופיע באותה בריכה זמר צרפתי מפורסם. סבא, שראה את ההופעה של אותו זמר והתרשם מאוד מהשירה שלו ומהנגינה, החליט בליבו שהחלום שלו גם ללמוד מוסיקה. כשסבא עלה לארץ, על מנת לממן את שיעורי הגיטרה היקרים, הוא עבד במספר עבודות ובמקביל חסך מספיק כסף על מנת לרכוש לעצמו גיטרה חשמלית יקרה שבאותה תקופה היו מעטים בארץ שהייתה להם גיטרה כזאת.

פעמוני סוני

אחרי מלחמת ששת הימים, סבא, שניגן על גיטרה בס, הקים יחד עם עוד כמה חברים את להקת "פעמוני סוני". להקת "פעמוני סוני" הייתה להקת קצב (רוק-פופ) ירושלמית שפעלה בין השנים 1966-1970 וחבריה המקוריים היו: אלברט "בבר" עמר (גיטרה ושירה), אלי מזרחי (תופים), ג'וני בן סימון (שירה וגיטרת קצב) וריימונד חמו (בס). מי שגילה את הלהקה היה האמרגן הירושלמי המנוח לופז סואסו ז"ל, שהפך במהרה לאמרגנה.

באפריל 1967 הקליטה הלהקה באולפני "קולינור" תקליטון בן שני שירים: "Wooly Bully" ו"I Can Tell".

מוזמנים לשמוע את שירי התקליטון של הלהקה שיצא בלייבל "הזמיר":

1.פעמוני סוני – Wooly Bully

2. פעמוני סוני – I Can Tell

כוכבי הפסטיבלים ומנהלי העבודה

בקיץ 1968 התקיים פסטיבל להקות קצב ענק בבנייני האומה בירושלים, בו השתתפו 3000 איש. להקת "פעמוני סוני" הופיעה ככוכב האורח בנוכחות ראש העיר דאז, טדי קולק, ואישים בכירים נוספים. בשנת 1969 השתתפה הלהקה בשני פסטיבלי מוסיקה גדולים בבית העם, ובאחד מהם זכתה במקום הראשון.

לאחר ההצלחה המסחררת של הלהקה, הם נתבקשו להופיע בכל רחבי הארץ. אמרגנם, שטיפח את יחסי הציבור של הלהקה, שלח את התמונות ההיסטוריות מהפסטיבל בבנייני האומה לחברת סוני ביפן. החברה התלהבה מהלהקה, פרסמה כתבה אודותיה בעיתון הבינלאומי שלה שהופץ ברחבי העולם, ואף הזמינה אותם לנגן בתערוכה עולמית ביפן. הלהקה התפרקה בראשית שנות ה-70, ולסבא יש זכרונות טובים ונעימים מאותה תקופה.

בשנת 1973 סבא וסבתא הכירו ולאחר כשנה התחתנו בירושלים. סבא עבד בחברת הבניה אשטרום כמנהל עבודה, וסבתא עבדה בחברת בזק עד שיצאו לפנסיה. בתחילה גרו בבית בשכונת קטמונים, שם גדלו אמי ואחותה. לאחר מכן עברו לדירה גדולה וחדשה בשכונת גילה, ונולדה להם בת נוספת.

סבא וסבתא היו מאוד מעורבים בגידול שלנו ושל שאר הנכדים. כשנולדתי, סבא כבר היה בפנסיה. אמי חזרה לעבודה לאחר ארבעה חודשים, וסבא שמר עלי כל יום מהרגע שאימי הלכה בבוקר לעבודה ועד שחזרה. הוא הכין לי לאכול מרק טחון וירקות, יצא איתי בעגלה לטיול, ואסף את אחי הגדול מהגן. כך נמשך עד שהלכתי בגיל שנה למשפחתון.

לפני כעשר שנים עברו סבא וסבתא לשכונת חומת שמואל, קרוב לביתנו. אנחנו נפגשים כמעט כל יום, אוהבים לשמוע תקליטים ישנים בפטיפון, וסבא נהנה לחזור ולנגן בגיטרה כמו באותם ימים טובים. בשבתות אנו אוכלים יחד אוכל טעים שסבתא מכינה.

תמונות מחייו של סבא רמונד

הזוית האישית

איתי הנכד: למדתי הרבה על סבא, על הקשיים שהיו להם כשעלו לארץ ממרוקו וכמה הוא רצה להגשים את החלום שלו להיות מוסיקאי. נהניתי לשמוע את הסיפורים שלו ואת המוסיקה שהוא אוהב.

סבא רמונד: נהניתי מאוד לספר את הסיפור שלי, אני שמח שכעת הוא יישמר גם לדורות הבאים.