מאגר סיפורי מורשת

יום החתונה – הבריחה לתקומה

שלום אני סבתא של אופירי, איטה בראון.

נולדתי בישראל, אך בגיל שלוש, הורי, שהיו ניצולי שואה, חזרו יחד איתי ואחי להונגריה. גרתי בעיירה קטנה די יפה עם בית פרטי עם הרבה חיות – אבא שלי ואימא דאגו מה יהיה איתי שאני לא אתחתן חס וחלילה עם גוי ואז שלחו אותי לעיר בודפשט לפנימייה לבית ספר יהודי.

בילדותי

בבית הספר היהודי בתיכון פגשתי את בעלי היקר שמגיל 14 אנחנו מכירים ומגיל 18 אנחנו ביחד.

בגיל 23, שנת 1972 התחתנו בחתונה יהודית ואזרחית – באותו ערב אחרי החתונה עלינו על רכבת לבלגרד, אחרי שקיבלנו אישור יציאה מיוחד מהממשל הקומוניסטי (שאז אסר על יציאה מהארץ) – האישור היה לצורך ירח דבש.

בבלגרד נכנסו לבית כנסת יהודי וביקשנו את עזרתם להבריח אותנו לישראל. היהודים שם יצרו קשר עם המוסד הישראלי ושלחו אותנו לכיוון הגבול עם איטליה, ליד טריאסט. כשהגענו לשם, לא ידענו איך בכלל ליצור קשר עם המוסד – לא ידענו שום שפה חוץ מהונגרית.

יום שלם הסתובבנו בעיירה הקטנה שם ליד הגבול, עד שראינו שני אנשים במסעדה מתעסקים עם המון דרכונים ואז הבנו שאלו כנראה אנשי המוסד שיעזרו לנו לברוח. נכנסנו לשם ואז החלו לחפש לנו דרכונים שדומים לנו – מיותר לומר שהתמונות לא היו דומים לנו.

אחר כך לקחו אותנו ברכב להעביר אותנו את הגבול עם הדרכונים המזוייפים ונאמר לנו שלהעמיד פני ישנים כך שיהיה קשה יותר לזהות שהתמונות בדרכון לא תואמות לנו.

הצלחנו לעבור את הגבול ואיך שעברנו את הגבול לאיטליה נהייתה שמחה גדולה על כך שהצליחו להבריח אותנו מהמדינות הקומוניסטיות וכולנו התחבקנו ושמחנו – החלק הקשה היה מאחורינו.

באיטליה הגענו לרומא והיו הפגנות ענק בכיכרות שם – שם נאמר לנו שרצחו את ה – 11 הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן שבדיוק נערכה. טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, התרחש ב-5–6 בספטמבר 1972, כשהיינו באיטליה. מאיטליה  נציגי הסוכנות העבירה אותנו לישראל בטיסה.

הגענו לישראל

אח של בעלי (אנדראס), חי בישראל ולקח אותנו אליו הביתה וסידרו לנו לגור בקיבוץ שדה אליהו – קיבוץ דתי וחם מאוד – הלם תרבות עבורנו.

לאחר מכן כבר הצלחנו להתאקלם, למצוא עבודה – אני כאחות ובעלי כטכנאי כימיה. בנינו בית ומשפחה יפה בישראל – שלוש ילדים מקסימים ותשעה נכדים וזה היה הנצחון שלנו על הנאצים – אבא שלי, שהוא ואמי עלו מאוחר יותר לישראל, תמיד אמר כשהסתכל על כל הילדים והנכדים –

"זה הניצחון שלי על השואה – המשפחה היפה שלי שגידלתי" .

קישור לסרטון עם מסר מסבא אנדראס: תמיד להיות אופטימי

סבא אנדראס

הזוית האישית

סבתא איטה: מאוד שמחתי להשתתף בעבודת הקשר הרב דורי – מאוד שמחתי לספר ולחלוק את סיפור חיי עם אופיר, אני חושבת שזה חשוב מאוד להכיר בחשיבות המדינה שלנו ולא לקחת את זה כמובן מאליו שאנחנו חיים פה במדינה יהודית כולם ביחד.

אופיר: היה לי מאוד כייף מהכנת העבודה עם סבתא איטה – היה לי מאוד כיף לעבוד ביחד עם סבא וסבתא שלי ולבלות עוד זמן איכות איתם. מאוד נהניתי והסתקרנתי לשמוע את סיפור החיים המיוחד ויוצא הדופן שלהם ולמדתי על הדרך הרבה על ההיסטוריה של העולם, הקומוניזם ומלחמת העולם השנייה.