מאגר סיפורי מורשת

הקשר הרב דורי של סבתא אלזה ויואב שכטר

סבתא אלזה מספרת

שמי אלזה שכטר, ההורים שלי נולדו בארגנטינה. הם לא עלו לארץ. אני באה ממשפחה שהיינו בה חמישה ילדים. סבא וסבתא שלי מצד אבא באו ממזרח אירופה. הסבא שלי בא מחרסון שזה אזור באוקראינה. הם היו כמה אחים במשפחה ושניים מהם נסעו לאירלנד.

האזור שהם באו ממנו באירופה קראו רוסיה הצארית. בסוף המאה ה-19 תחילת המאה ה-20 היה הצאר (המלך של רוסיה), שהחליט לרכז את היהודים באזורים האלו שהם היום פולין, חלק מרוסיה, מולדובה ועוד. שני אחים של אבא שלי היו באירלנד, אחד מהם נפטר באירלנד. באותה תקופה חיפשו פתרון ליהודים שבאותו אזור שסבלו מהפרוגרומים. חלק מהיהודים באותו אזור שנקרא רוסיה הצארית, עלו לארץ שהייתה אז תחת שלטון טורקי. היו אנשים שחיפשו את מזלם בארצות הברית והיה יהודי אחד, הברון הירש שהוא מימן את ההתיישבות של יהודים בארגנטינה.

שניים מהאחים במשפחה, עברו לארגנטינה עם חלק מהילדים שלהם, שם החלו לעבוד בחקלאות.

סבא שלי ברח מרוסיה, כי לא רצה לשרת בצבא הרוסי. הוא ברח מרוסיה דרך אודסה שזו עיר נמל בטורקיה שנפתחת לים השחור ומשם הוא ברח לארגנטינה.  ארבעת האחים היו בארגנטינה ושניים באירלנד.

אימא של אבא שלי, סבתא רבתא רבתא שלך, באה מסרפיה שזה גם מקום שהיה תחת שלטון רוסי. גם ההורים שלה נסעו לארגנטינה יחד עם שלושה בנים ובת ובארגנטינה נולד להם עוד בן. הם הגיעו לאותו כפר, שאליו הגיע אח של סבא שלי. שתי המשפחות נפגשו והם היו שכנים ואז כשהגיע סבא שלי, הם נפגשו, סבא שלי התחתן עם הילדה של השכנים שלהם ונולדו להם שני ילדים: אבא שלי ואח שלו. האימא של שני הילדים נפטרה צעירה, בגיל 26 ונשאר האבא שהשאיר את הילדים אצל הסבתא בכפר והוא הלך להיות איש עסקים. הוא נסע והיה בא לבקר, אחרי תקופה חזר לכפר לקחת אותם, כשהם היו בני שלוש וחמש. הם גדלו בקונספסיון דל אורוגוואי.

המשפחה של אימא שלי באה מטורקיה, מעיר נמל שקראו לה איזמיר. סבא שלי סלומון הגיע לארגנטינה והכיר חבר שהייתה לו תמונה של אחותו שנשארה באיזמיר, הוא ראה את התמונה אמר "היא יפה! אני רוצה אותה לאישה". ההורים שלה שלחו אותה, יחד עם אחות שקראו לה ויקטוריה – הם הכירו בארגנטינה והתחתנו, נולדו להם שישה ילדים. דרך אגב, רבקה וויקטוריה יצאו מאיזמיר באונייה האחרונה. הם הגיעו לארגנטינה לעיר קונספסיון דל אורוגוואי (בספרדית: Concepción del Uruguay), ששם הייתה לסבא שלי חנות נעליים, מול החנות של הסבא השני שלי שלו הייתה חנות של מוצרי חשמל. הם היו שכנים. לימים, שני השכנים נפטרו. בשנת 1942 בני הזוג התחתנו ואח של דוד הלך ללמוד רפואת שיניים.

סבתא אלזה מספרת על תקופת ילדותה

גרתי בבית עם חצר ושם היינו משחקים: היינו חמישה ילדים והיינו משחקים כל הזמן שם. הייתה לנו חצר בבית. לא היו לנו הרבה צעצועים, אבל היו לנו הרבה אופניים ולמדתי לנסוע לבד ולפעמים נפלתי והפלתי עציצים. היה מותר לנו להסתובב לבד עם האופניים בימי ראשון בבוקר. לא היו לי גלגלי עזר. אהבתי לצאת לנסוע באופניים. פעם נכנסתי לתוך אופנוע והלכתי 500 מטר עד הבית. הם שמו לב שהאופניים היו חסרים.

למדתי בבוקר בבית הספר הראשון של בנים בנות בארגנטינה ואחרי הצהרים, המשכתי את הלימודים, שעה וחצי בבית ספר יהודי.

היה לנו משהו שקראו לו קינדרקלות וזו הייתה כמו קייטנה. בשלב מסוים המורה החליטה להקריא לנו סיפור על קבוצת ילדים שנלחמה נגד האנגלים במלחמת השחרור. הרבה שנים אחר כך אבא שלך קרא את ספרי חסמבה, שהיה בעצם אותו סיפור ששמעתי כשהייתי ילדה.

תמונה אחרונה לפני עלייה לישראל

העלייה לישראל מארגנטינה

בגיל 17 עליתי לארץ, זה היה לי מאוד חשוב. הגעתי כעולה חדשה, באתי לאולפן לעברית ושם פגשתי את קרלוס. הייתי מתוכננת ללמוד באוניברסיטה העברית והוא תיכנן ללמוד בטכניון. זה מה שעשינו כשסיימנו את האולפן, אבל המשכנו לשמור על קשר. הלימודים היו בסדר, בשנת 1973, הייתי אמורה להתחיל ללמוד כלכלה וסטטיסטיקה והוא תיכנן ללמוד בטכניון והמשכנו להיות בקשר. אך אז התחילה מלחמת יום הכיפורים. הלימודים נדחו קצת. הוא לא שירת בצבא, כי היינו עדיין עולים חדשים. החלטנו שאת הטכניון אי אפשר להביא לירושלים, אז עברתי לגור בחיפה ושם למדתי כלכלה וחשבונאות.

חיינו בחיפה בטכניון, במעונות הסטודנטים והיה כיף. אני זוכרת, שהייתה אז עלייה של רוסים. בשנה שנייה שלי ללימודים התחתנו ועברנו לגור במעונות של זוגות. כשסיימנו ללמוד הוא הלך לצבא ואני לא. עברתי לגור בדירה בחיפה. הבן הראשון שלי נולד שם. עבדתי במשרד רואי חשבון וזאת הייתה תקופה קשה.

בהמשך, עברנו לגור במרכז והחלטתי שמקצוע ראיית חשבון זה לא בשבילי. עבדתי בכל מיני חברות. כולל אורווה אחת. במהלך השנים נולדו עוד ילדים והחיים נהפכו להיות מאוד נורמלים. לדעתי הצלחנו לא רע בחיים.

הזוית האישית

יואב: לדעתי ולדעת סבתא שלי, היה כיף לשתף בסיפורים.