מאגר סיפורי מורשת

אמי ציפורה בת יעקב לבית "מכנס" ונחמה לבית "וינוגרד", ילידת העיר העתיקה בירושלים דור שלישי למשפחתה.

אח סבתה של אימי "הינדה" הקים בעיר העתיקה את ישיבת "תורת חיים" הפעילה עד היום בחסות "עטרת כהנים".

בישיבה זו היתה בנויה אח לחימום החדרים. המשפחה הערבית ששמרה על הישיבה גם לאחר מלחמת העצמאות דאגה לשמר והניחה עצי הסקה באח כאילו היא מופעלת, ועם כניסת צה"ל במלחמת שש הימים היא מסרה לצבא כ-3000 ספרי קודש שהוסתרו באח על ידה.

אורחות החיים בבית ההורים ז"ל

אורחות החיים בבית ההורים התנהלו על מי מנוחות במתכונת סדירה וקבועה כפי שיפורט בהמשך.

אבא ז"ל נולד ב- ב' שבט תרס"ט 24.1.1909.

אבא ז"ל היה איש תמים בדרכו וביחסיו לזולתו. היה קם מוקדם בבוקר על מנת לצאת לעבודתו בבית הדפוס המשפחתי בשם "סיני". בשנת 1939 הוא נישא לאמא ציפורה ז"ל בערב פסח.

הוא היה חבר ההגנה. בעבודה היה לו קשר עם הצבא הבריטי והיה לו רישיון לשאת נשק. כמו כן הוא היה אחראי על השמירה של הר הצופים בפני חדירת הערבים למקום.

ביום חתונתו נודע לערבים כי אין שמירה ואז הם פלשו להר הצופים.

לאבא היו מספר ידידים איתם נפגש בקפה "ויינה" בירושלים בדרך כלל ביום שישי.

אמא ז"ל נולדה ב- י"ח תמוז תרע"ב 4.7.1912. אמא ז"ל הייתה יד ימינו של אבא ז"ל וסייעה לו בכל הנושאים הקשורים באחזקת הבית באופן בלעדי על ידיה. אפשר לומר עליה ככתוב בספר "משלי" "אשת חייל מי ימצא".

אימא התנדבה להיות בהג"א (הגנה אזרחית) של אותם הימים. תכונה נוספת שאימא התברכה בה הייתה נטילת אחריות בטיפול באחותי התאומה "אילה" ובי. היא הייתה ערה לכל הנושא מסביבה, הייתה לה עין חדה כשהיה צורך להגיש עזרה היא עשתה זאת ברצון רב.

נוסטלגיה חפצים:

חג הפסח

בליל הסדר של חג הפסח כל משפחתנו המורחבת, מכל צד וצד, חגגה ביחד את טקס הסדר כלשונו (קריאת ההגדה, קיום כל המצוות והמנהגים השונים).

יש לציין שאת ליל הסדר הזה אנו חוגגים לפי מנהג הנהוג אצלנו מזה עשרה דורות.

במיוחד "כוס היין" של אליהו הנביא מועברת אלינו מדורי דורות.

הטקס אצלנו נמשך כ-4 שעות, שאת ההגדה קורא כל אחד פרק לפי סדר הישיבה בהנחייתי כמנהל הטקס. במהלך חול המועד של פסח אנו נוהגים לצאת לטיולים משפחתיים בחיק הטבע.

לימודים והשתלמויות

גן הילדים "שטראוס" ברחוב שטראוס מגיל 2.5-5.5 (1943-1946) בגן הזה למדה גם אחותי איילה.

בית הספר היסודי "תחכימוני" (1946-1954)- סיימתי מחזור ל'ו כאשר בבית ספר זה סיים אבי משה מחזור ו'.

במעבדת בית הספר גיליתי שאבי בנה מצלמה מעץ, דבר מופלא באותה התקופה.

ביה"ס התיכון "מרכז ברנדייס" בו למדתי את מקצוע הדפוס 4 שנים כי לאבי היה בית דפוס "סיני בירושלים. למדתי את כל תהליך הדפוס.

גיוס לצה"ל – עם סיום ביה"ס התגייסתי לצה"ל בתאריך 3.11.1958. לאחר הטירונות והקורסים שעברנו שובצתי לשרת בבית הדפוס הצבאי של צה"ל שממוקם בבסיס תל השומר. שם קיבלתי את מיומנות המקצוע. כעבור שרות של שנתיים וחצי השתחררתי עם דרגה של סמל ראשון.

באחת מחופשות הצבא סיירתי בת"א ועברתי ליד בית דפוס בשם "מרקוס", ובחלונות הדפוס ראיתי עבודות צבעוניות שתמיד הלהיבו אותי. נכנסתי פנימה ופגשתי בבעל הדפוס בשם שמואל מרקוס ואמרתי לו שאני דפס ומתלהב מעבודות צבעוניות. הוא אמר שימתין לי עד שאשתחרר מצה"ל (4 חודשים נותרו לשירות הצבאי) ושיקבל אותי לעבודה אצלו. מכיוון שאבי סגר את בית הדפוס בירושלים ועבר לעבוד כמנהל המשק של האוניברסיטה העברית, לא היה לי לאן לחזור בירושלים. ולכן לאחר השחרור התחלתי לעבוד בבית הדפוס "מרקוס"  חברה להדפסות.

עם תחילת עבודתי בבית הדפוס נרשמתי ללימודי "הנדסאי ייצור" בת"א. שסיימתי בהצטיינות. תוך כדי עבודתי ולימודיי  הכרתי את "מרים פינקוס" וכעבור 4 חודשי היכרות נישאנו זה לזו. וזאת תוך לימודיה באוניברסיטה בירושלים במקצועות היסטוריה וספרות וכן תואר ללימודי הוראה בתיכון.

לאחר נישואי וגמר לימודי עברתי לעבוד בחברת "אלקטרוניקה".לאחר מספר חודשי עבודה מוניתי למנהל תחום "תיעוד ומידע". תוך כדי עבודתי נשלחתי ע"י המנכ"ל " ללימודי "מינהל עסקים". גם כאן סיימתי את הלימודים בהצטיינות.

במשך 34 שנות עבודתי בחברה קיבלתי תעודות והוקרות רבות מעובדי המפעל ומנהליה על עבודתי המסורה כמנהל התחום וכן תעודה מיוחדת על "מפעל חיים" בו שיפרתי וייעלתי את שיטות מעבודה ידנית לעבודה ממוחשבת.

בתקופת עבודתי, נולדו לנו בת ושני בנים. בת בשם ורד ובנים בשם איתן ומיקי.

עם כתיבת שורות אלו היום: ורד נשואה לאהרון, להם בנות, קרן, שרון ובן דרור. קרן נשואה לעידן להם בת הדר. איתן נשוי לענת ולהם 3 בנים, עמרי, יואב ואורי. מיקי נשוי לנועה ולהם בן יובל ובנות יעל ועדי.

סוף דבר

התחלתי את כתיבת "דרכו של אדם". כאמור לעיל ספרי זה הינו תעתיק ראי  שכל מה שעבר עלי ושחוויתי במסלול חיי עד כה ללא כחל ושרק. כתיבתו הייתה ספונטנית מתןך דחף – פנימי עצמי שהוא להנחיל לדורות הבאים חלק מיזערי ממורשת אבותינו ז"ל. מהילכות חייהם ומאורחות חיינו אנו. בהמשך יבואו ציוני תעודות לימודים ומהעבודה.

כל התעודות הללו ממחישים דרכו של אדם בה הלך עד הלום.

ניספחים

הזמנה לברית ולבר מצווה

תעודות של אבא של סבא נחום