מאגר סיפורי מורשת

שמי רותי פאולה שמיר, ואני סבתא של עומר. אני רוצה לשתף אתכם בחוויה המשמעותית של שנת ההכשרה בקיבוץ בארץ ישראל.

ההכנות והמסע לארץ ישראל

הייתי בתנועת בני עקיבא ורציתי מאוד להגשים את הרצון שלי לעלות לארץ ישראל. ההתרגשות שלי הייתה עצומה, והתחלתי להכין את עצמי לקראת המסע הארוך. הכרתי את הקבוצה והתכוננתי לשהייה ממושכת. נסענו לדרום צרפת ברכבות, ומשם עלינו על אונייה והפלגנו במשך ארבעה ימים עד לנמל חיפה.

הגעתי לארץ ישראל

הנסיעה הייתה מאוד כיפית והתרגשתי מאוד לראות את הר הכרמל ואת אדמת המולדת. בנמל חיכתה לנו משאית עם ספסלים מאחור (נדהמנו שלא היה אוטובוס!), ובחוסר ברירה טיפסנו על המשאית. הגענו לקיבוץ "לביא" ושם התמקמנו בכיף למשך שנה. התרגלנו להינות מטיולים בארץ במשאית.

החיים בקיבוץ

בקיבוץ למדנו חצי יום עברית, וחצי יום עבדנו במשק. כל אחד מאיתנו השתלב בעבודות שונות – בעבודה חקלאית, בגני הילדים או בעבודות אחרות. אחר הצהרים הוקדשו ללימודי העשרה בעברית ולימודי ארץ ישראל. השנה הזו הייתה חוויה מעשירה ומשפיעה על העתיד שלי.

ההנאות הגדולות של השנה היו הטיולים לצפון הארץ ולדרומה, שכללו הליכה רבה והיכרות עם הנופים והתרבות של הארץ. נהנינו מכל רגע ולמדנו להכיר ולהעריך את הארץ שלנו.

אחרי מספר שבועות בקיבוץ, פגשתי בחור מאוד נחמד ובמשך הזמן החלטנו להתחתן. כך נולד בני הבכור איתי, ובהמשך נולד גם נכדי המקסים עומר.

הזוית האישית

סבתא רותי: מאוד נהניתי לספר ביחד עם עומר את הגשמת החלום הראשון שלי. תוך כדי כך התרגשתי מאוד לחזור לתוך החוויה.

עומר: היה לי מהנה לעבוד עם סבתא ולשמוע סיפורים על החיים שלה, על הילדות, וגם להיפגש כל שבוע ביחד. כיף לנו ביחד בזמן כתיבת הסיפור של סבתא.