מאגר סיפורי מורשת

שמי יונתן יקיר בזל, השתתפתי השנה בתוכנית הקשר הרב דורי בבית ספרי, מולדת יחד עם סבתא שלי, נורית בזל. סבתא נורית נולדה לבית משפחת בחנהיימר, בשנת 1948, בחיפה.

התמונה שסבתא בחרה מילדותה

בתמונה סבתא נורית יחד עם אבא שלה. התמונה צולמה בחג החנוכה בילדותה. סבתא נורית סיפרה, שבתמונה היא לובשת שמלה סרוגה את השמלה סרגה אימא שלה.

סבתא נורית מספרת על ימי הילדות בחיפה

"בימים שהייתי ילדה היו צעצועים פשוטים: למשל, בובה מסמרטוטים, תחפושות היו מבגדים ישנים. לי היה בית בובות שהיה עשוי מארגז תפוזים, שהורידו לו את הדופן והפכו את ארגז התפוזים לבית בובות מעץ. כל שנה לכבוד חג החנוכה ההורים שלי חידשו לי את בית הבובות, ציפו את הקירות מחדש בניר יפה, על הריצפה הדביקו שטיח מבד עבה. אבא שלי הכין מעץ ארון, שולחן, מיטה וכוננית ואימא שלי הכינה וילונות, מצעים וגם בגדים קטנים לבובה – הייתה לי בובה של משה בתיבה.

אני זוכרת איך חיכיתי לראות את בית הבובות בנר הראשון של חנוכה. שיחקתי בבית הבובות שעות יחד עם חברות שבאו לשחק איתי. אהבנו גם לשחק בדברים אמיתיים כמו בסירים, לקחנו אורז ועדשים ושעועית והכנו אוכל לבובות.  בבוקר הלכתי לגן והחברות היו באות אלי בשעה ארבע אחרי הצהריים, כי בתקופתי הקפידו על מנוחה בשעת הצהריים – אסור היה להפריע כשההורים נחו.

אהבנו גם לשחק גם בחוץ, בחצר. כל הילדים מהשכונה היו מתאספים. שיחקנו יחד במשחקים שגם אתם משחקים היום כמו עמודו, מחניים, קלאס, גולות, וגם אהבנו לעשות קובבות מבוץ.

יכולנו לשחק שעות. אלה היו ימי ילדות נפלאים!

הזוית האישית

יונתן: שמחתי לשמוע מסבתא שלי על החיים בשנות המדינה הראשונות. הייתה פעילות של כיף בקשר הבין-דורי. נהנינו מהפעילויות ובעיקר מהמורה תמר, מובילת תוכנית הקשר הרב דורי, שהייתה איכפתית