מאגר סיפורי מורשת

שמי יעל, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי, ירדנה נדלר. יחד אנו מתעדות סיפור מחייה של סבתי ומנציחות אותו במאגר המורשת.

העלייה של הוריי מפרס

אני ירדנה נדלר, הוריי ילידי פרס ואני נולדתי בשנת 1944 בירושלים. יש לי שישה אחים ואחיות והיה לי אח תאום שנפטר לפני מספר שנים. הורי עלו לארץ מפרס בשנות ה-30 של המאה הקודמת ועשו זאת באמצעות חמורים. המסע לקח להם מעל חודש ימים.

אבא שלי היה בית"ריסט, חבר לח"י, ולכן בבית הוא הרבה לשיר את שיר ההמנון של בית"ר "שתי גדות לירדן". לכן כשנולדתי קראו לי ירדנה.

ילדותי בתל אביב

גדלתי בתל אביב בשכונת התקווה ולמדתי בבית ספר דתי רמב"ם. בבית היינו מסורתיים. כשגדלתי, לאבא שלי היה קיוסק ורוב הילדות שלי הייתה סביב הקיוסק המשפחתי. הקיוסק היה קרוב מאוד לבית שלנו כך שהיינו חוזרים מבית הספר, אחיי ואני, היינו מיד עוזרים בבית או מחליפים את אבא בקיוסק עד הערב. כולם עזרו להורים בעבודות משק הבית והעסק.

בנוסף, הייתי בתנועת הנוער בני עקיבא ובסיום הלימודים התגייסתי לצבא והוכשרתי למלא תפקיד של מרכזנית.

ההיכרות עם ישראל והקמת המשפחה

במהלך השירות הצבאי הכרתי את ישראל, עמו התחתנתי בסיום השירות הצבאי ונולדו לנו ארבעה ילדים ועשרה נכדים. ישראל נולד ברומניה ומשפחתו נמלטה משם כשהגרמנים פלשו, והוא עלה לישראל כשהוא רק בן ארבע.

אחרי שהתחתנו, גרנו בבית של אמא של ישראל בבאר שבע. לאחר תקופה עברנו לדירה צנועה ושם נולדו לנו שלושה ילדים: בנימינה, רויטל וחגי.

המעבר לערד והחיים המקצועיים

אחרי שחגי נולד, בשנת 1972, עברנו לדירה מרווחת יותר בערד. כדי לגור בערד, התראיינו בוועדת קבלה. זו הייתה עיירה צעירה, שתוכננה מראש ובראשיתה היא אוכלסה רק באנשים שהייתה להם עבודה בסביבת העיירה. באותה תקופה ישראל התחיל לעבוד במפעלי ים המלח ואני התחלתי ללמוד הוראה. זו הייתה תקופה נהדרת. עיירה קטנה ואיכותית, עם חיי קהילה, חינוך ותרבות טובים.

בהמשך, ישראל התחיל ללמוד הוראת נהיגה והפך למורה נהיגה. הוא פתח בית ספר לנהיגה בעיירה ואני התחלתי לעבוד כגננת. בגלל שהעיר תוכננה כראוי, מראש (לפני שהתחילו לבנות אותה), הילדים יכלו להגיע ממקום למקום, ללא צורך בחציית כבישים, דבר שמאוד הקל עלינו כהורים.

הילדים הלכו וחזרו מבית הספר בעצמם ואחר הצהריים יכלו ללכת בעצמם לחוגים.

המעבר למודיעין ותחביבים

בשנת 1980 נולד בננו הצעיר תומר. בשנת 2001, כשאחריו השתחרר מהצבא, עברנו מערד למודיעין. רצינו לגור בקרבת הילדים שעברו לאזור המרכז. מאז ועד היום אנחנו גרים במודיעין. זו עיר שהתאימה לנו מבחינת הקרבה לתל אביב ומבחינת חיי הקהילה והתרבות. היום, ישראל ואני בני 80. אני מתאמנת כל יום בקאנטרי וישראל עדיין עובד מעט.

אנחנו נפגשים עם חברים, הולכים להצגות וסרטים ופעמיים בשבוע אחר הצהריים הולכים לפעילות במועדון גמלאים. במועדון אנחנו מקשיבים להרצאות, עושים פעילויות שונות ואפילו יוצאים לטיולים בארץ.

הזוית האישית

יעל הנכדה המתעדת: מאוד נהניתי לעשות את התכנית ולמדתי המון גם על סבתא שלי וגם על התקופה שהייתה פעם. אני חושבת שזו הייתה עבודה ממש חשובה. למדתי מילים חדשות, מושגים חדשים ולמדתי המון על המשפחה שלי ועל התקופה פעם. היה לי מעניין לעשות את התכנית.

סבתא ירדנה: דרך התכנית שמחתי שיצא לנכדתי להכיר את קורות חיי בצורה טובה יותר, ללמוד על החיים פעם ואני שמחה שהייתה לי את האפשרות לספר לדור הצעיר על חיי ועל החיים פעם. אני רוצה לאחל לדור הצעיר שלא יחוו את הקשיים שאנחנו חווינו ויגשים את עצמו, ויעזור לזולת ויחשוב על כולם ולא רק על עצמו.