מאגר סיפורי מורשת

קצת על ההורים של סבתא

שמה של סבתא הוא ריגינה רונוס (לפני הנישואים הראשונים). ההורים של סבתא שמם היה מריה תרזה ודגוברט רונוס, שמה של סבתא רבתא שלי, מריה תרזה, היה על שמה של מריה תרזה מלכת הונגריה משנת 1740.

ההורים של סבתא נולדו וגרו רוב חייהם בבוקווינה שהייתה ברומניה ובימינו הפכה לחלק בין מאוקראינה ורומניה. סבתא אף פעם לא שיתפה הרבה לגבי הוריה במהלך השואה ומלחמת העולם השנייה חוץ מפרט שעברו לארצות הברית כאשר פרצה המלחמה עקב הפחדים והפראות שהתחוללו בעולם נגד היהודים. במהלך השואה סבתא סיפרה שחיו בפחד כפי שתיארו לה אך ברגע שפרצה המלחמה אספו את מינימום הדברים שהיו להם, רק כמה מהחפצים החשובים והיקרים ביותר שהיו כמה מהם היה פמוט לנרות שעליו הדליקו את נרות השבת, והחפץ השני היה קשת היהלומים שאותו סבתא מריה ענדה בחתונה שלה. לאחר שאספו את הדברים שלהם מיהרו לעבור לארצות הברית שהייתה יותר בטוחה בשבילם ושם נולדה סבתא שלי.

כאשר עברו לארצות הברית התאהבו בניו יורק ושם החליטו לגור. מכיוון ששמותיהם היו שמות מאוד אירופאים, כאשר הגיעו לניו יורק שינו את שמם למרי ובוב על מנת להשתלב בקלות יותר וכך חיו את כל חייהם בניו יורק. סבתא נולדה בשנת 1937 וגם לה נתנו שם מאוד אירופאי, ריגינה, ולאחר שסבתא גדלה גם לה שינו את השם לג׳ינג׳ר אך הפעם ההחלטה לא הייתה על ידי מרי ובוב אלה על ידי השכנים והחברים שגרו לידם.

סבתא מאז שהייתה קטנה הייתה כמו כוכבת, כך אמרו החברים של המשפחה והשכנים באפר ווסט סייד (כך נקראת ה״שכונה״ מה גרו וגרים עד היום) . תמיד הייתה מלאת ביטחון עצמי, עשתה הרבה פעמים שטויות אך תמיד בלטה בכל חדר שהייתה בו. לאחר שגדלה קצת, וכבר הייתה מוכרת מאוד בשכונה, כולם התחילו לקרוא לה ג׳ינג׳ר שבזמנו הייתה זמרת מפורסמת והזכירה קצת את סבתא שלי עם הכריזמה שלה והייחודיות שהייתה רק לה. ממש כמו כוכבת. ובנוסף, תמיד מאז שהייתה קטנה הייתה בלונדינית אך עם נטייה לג׳ינג׳י ולכן נבחר השם ג׳ינג׳ר וכך כולם התחילו לקרוא לה עד היום. סבתא ג׳ינג׳ר גרה באפר איסט סייד עד היום ברחוב 87. לסבתא יש אח קטן בשבע שנים ששמו ריצ׳רד שגם נולד בניו יורק אך הוא וסבתא היו בריב כמה הרבה שנים ולכן לא יצא לי אפילו לפגוש אותו אך שניהם גדלו ביחד בניו יורק.

כשסבתא גדלה, ההורים שלה בנו חווה במקום שנקרא The catskills שבנמצא בצפון אמריקה. בשנת 1890 החווה הייתה חלק גדול מהחיים של סבתא ושל אבא שלי. סבתא למדה בבית ספר פרטי ויצאה לחופשת הקיץ כבר ביוני, כל קיץ היו מבלים המשפחה בחווה מיוני עד ספטמבר ביחד עם הוריה, אחיה, דודתה ובני הדודים שלה. הבית תמיד היה מפוצץ באנשים בקיץ, כלומר תמיד היו אורחים ותמיד היה בית מלא. כל הקיץ הייתה מצטרפת אחות של מרי, דודה של סבתא ביחד עם בנה ניל. שמה היה איזבל ועל שמה קראו לי, איסבל קירנן. ההרים ב Catskills היו מפורסמים ביופי המרהיב שלהם ובכל קיץ התחביב האהוב על סבתא היה ללכת להליכות ארוכות בהרים ולצפות בנוף המדהים. אפילו אני מלפני כמה שנים טיילתי שם עם אבא שלי וביקרנו את החווה שכיום שייכת לאח של סבתא אך כבר מאוד מוזנחת וישנה ואין בה אף אדם.

הלימודים בבית ספר, התפתחות לקריירה ואהבת חייה הראשונה

סבתא למדה בבית ספר פרטי בעיר וכשסיימה תיכון ישר הלכה לקולג׳. הקולג׳ היה בית ספר מיוחד מכיוון שהיה בית ספר לתיאטרון. היא לא הייתה באמת מעוניינת במשחק אבל היא תמיד אהבה לנסות דברים חדשים ובנוסף, Strasberg Lee שהיה במאי יהודי מאוד מפורסם היה בעל הבית ספר וניהל שיעורים פרטים רק לתלמידים ממשפחות גבוהות ושם למדה סבתא שלי. סבתא תמיד הייתה מספרת שהייתה לה חוויה מדהימה בבית ספר הזה ושם גם הכירה את אהבת חייה. תומאס קירנן. סבא נפטר עוד לפני שנולדתי מטרגדיה נוראית אבל סבתא תמיד תיארה אותו כאהבת חייה והשותף שלה לחיים. היא תמיד צחקה על כך שבשבת ה- 05.06.1960 סיימה ללמוד וכבר ביום ראשון התחתנה עם סבא ולאחר מכן עברו לגור ביחד.

לאבא של סבתא, בוב, הייתה חברה מפורסמת להוצאת ספרים לאור ששמה היה  The philosophical library, ובנוסף גם כתב הרבה ספרים על יהודי השואה ואירועים היסטוריים נוספים. כאשר סבא רבא שלי נפטר, לקחה על עצמה סבתא להמשיך את החברה עד היום, אך ברגע שהחברה עברה אליה, שם התחיל הקונפליקט עם אחיה הקטן ריצ׳רד. בוב עבד עם אנשים מפורסמים ואחד מהם היה אלברט איינשטיין שהיה חבר של סבא רבא שלי ובא כמה פעמים לחווה שלהם לבקר. בוב הוציא לאור את הספר הראשון של אלברט ונשארו חברים להרבה מאוד זמן. סבתא וסבא שניהם עסקו בכתיבה וספרים, לסבתא הייתה את החברה של בוב, ולתום התחיל בכתיבת ספרים, ואהב במיוחד לכתוב על אנשים מפורסמים בזמנו. בבית של סבתא יש ספרייה גדולה של כל הספרים של סבא שלי והספרים הראשונים שכתב גם סבא רבא שלי. לתום וג׳ינג׳ר נולד ילד ראשון ושמו נתניאל ובאנגלית Nathaniel קירנן ולאחר כמה שנים נולד אבא שלי יהושוע גבריאל ובאנגלית Gabriel .Josh במהלך השנים האלו סבתא וסבא נכנסו להרבה ריבים וסכסוכים וסבא קיים מערכת יחסים לא טובה עם ילדיו, אבא שלי ודוד שלי והם והחליטו לא לגור ביחד יותר. לסבתא היה מאוד קשה עם המצב כי היא מאוד אהבה את תום, ובנוסף לכך סבא תום התחיל להתמכר ולהמר על כסף במשחקים. בשנת 1970 עברה סבתא לארץ וגרה פה כשנה עם הבנים בכפר שמריהו כאשר סבא לעומתה התחתן פעם שנייה עם אישה יפה מאוד ונולדה להם ילדה ששמה סמנטה ,Samantha דודה שלי. סבא תום אף פעם לא היה אבא טוב לאף אחד מהילדים, ותמיד ניהל מערכת יחסים לא טובה ולא בריאה עם ילדיו, משהו שהפריע להם מאוד. סבא ברח מאישתו וביתו, דודה שלי, ועבר לגור לבד ללא אף אחד.

סבתא תמיד אמרה לי שבשלב הזה הוא איבד את הרצון לחיות יותר, הוא היה אבוד והרחיק את עצמו מכולם ובנוסף לכך בהימור האחרון שלו איבד סכום ענק של כסף והיה יותר אבוד מאי פעם. יום אחד סבתא קיבלה טלפון בו נמסר לה שתום התאבד. לאחר כל מה שקרה לו הוא החליט להדליק באש את המכונית שלו ולהיכנס, וככה הוא נפטר. לסבתא שלי זה היה הדבר הקשה ביותר לעבור אך אמרה שציפתה שמשהו כזה יקרה, אבל לקח לה הרבה זמן להתגבר על זה.

לאחר כמה זמן סבתא פגשה את סבא אבי, שבשבילי היה הסבא שלי האמיתי. סבא אבי וסבתא לא התחתנו אך חיו ביחד והיה כמו אבא אמיתי לבנים וסבא אמיתי בשבילי. סבתא עברה בחזרה לניו יורק בשנת 1971, כלומר גרה בארץ למשך שנה, וביחד איתה עבר גם סבא אבי ביחד עם אחותו דודה גילה או כמו שאנחנו קראנו לה, דודה גילי, ודוד אריה שם גרו כ-20 שנה ופיתחו קריירות עבודה בניו יורק. אחרי כמה שנים סבא רצה לחזור לארץ ישראל שם הוא הרגיש שהבית נמצא. הוא חזר חזרה לארץ וסבתא נישארה בניו יורק. בזמן הזה הם חיו בנפרד, סבא חלה בסכרת והיו לו בעיות בלב ונפטר לאחר כמה שנים מהתקף לב. באותו היום לכולנו נשבר הלב ונסעו כולם לישראל לשבעה והלוויה כולל אני שבאותו הזמן ביקרתי בניו יורק. לאחר מכן סבתא חזרה לניו יורק ושם היא גרה עד היום. אני אוהבת את סבתא שלי הכי בעולם, היא האישה החזקה ביותר שאני מכירה ואני מעריצה אותה ומבקרת אותה כל קיץ. מחכה לראות אותה שוב בקיץ הבא.

מכיוון שסבתא שלי הייתה עובדת כל חייה ועסקה בספרים, היא תמיד נתנה לי ספרים לקרוא והייתה אומרת לי שהכיף בספרים זה שאפשר לדמיין ולפתח את הדמיון שלנו על ידי ציור והדמיית הקטע שאני קוראת בראש שלי. היא תמיד אומרת שכשהיא קוראת ספרים היא מרגישה בתוך הסיפור. תמיד אהבתי את צורת החשיבה שלה והערצתי אותה.

הזווית האישית:

איסבל: אני נהנתי לכתוב את הסיפור הזה על סבתא שלי, הרגשתי שזה חיבר אותי אפילו יותר אליה, יכלנו לשבת שעות והיא הייתה מספרת לי על כל הסיפורים העצובים והמצחיקים שהיא זוכרת, כמובן שיש עוד כל כך הרבה סיפורים אבל היא בחרה שלא לשתף אותם כי הם היו קצת יותר אישיים אבל אני נהנתי מאוד לשבת ולשמוע את הסיפורים שהיא סיפרה לי. בנוסף ראיתי שהיא מאוד נהנתה לספר וזה העלה לה הרבה זכרונות מהעבר.