מאגר סיפורי מורשת

שמי הילה נחום, סבתוש של דריה ולעוד ארבעה נכדים נפלאים. נולדתי בישראל, בתאריך 14/12/59 בתל-אביב.

היו לי שני הורים מדהימים, אח-אמציה וכלב. אימא – סבתא רבתא מרים נולדה באריתראה / מתימן ועלתה לארץ בגיל שלוש. אבא – סבא רבא, יעקב, שדריה זכתה להכיר, נולד במצרים, הוריו מטריפולי. הוא עלה לארץ בערך בגיל שלוש.

סבתא רבתא מרים, היתה חובשת קרבית בצבא וסבא רבא יעקב, נלחם בכל מלחמות ישראל. במלחמה מול הבריטים, באחת הפעמים, עמד מולו הבריטי, עם אקדח ונשמעה ירייה, אך הבריטי זה שנפל ומת כיוון שמאחוריו ירה חברו הטוב של סבא יעקב, והרג אותו וכך ניצלו חייו ולכן סבא רבא, של דריוש, יעקב, תמיד אמר לנו …שלכל כדור יש כיוון !!!!

סבתא רבתא, אימא שלי, עבדה במשרד החקלאות וסבא רבא, אבא שלי, עבד כמנהל מוסך בצפון תל אביב.

הוריי זכרונם לברכה

אני, גדלתי בשכונת קריית שלום בתל אביב. בילדותי, אמי דאגה למטפלת, כשהלכה לעבודה. המשפחה שהיינו אצלם עד שאמי חזרה מהעבודה, היו כמו משפחה נוספת עבורי ועבור אחי, אמציה. אהבנו אותם מאד, דודה ברכה ודוד שמעון, ועוד 4 ילדים שעד היום, הם כמו אחיי. על כך אני מודה.

בילדותי, שיחקנו הרבה בחוץ, בחבל, או לבד בחבל או שתיים מגלגלות עם שני חבלים, ואנחנו קופצות ומי שנפסלת מגלגלת. בשלוש מקלות, בגוגאים, בחמש אבנים, הייתי אלופה ועוד…

הייתי בצופים בשבט הגבעה, שהיה מול ביתי, עשינו פעילויות וטיולים בטבע ושבתות של כיף. כסיימתי בית ספר יסודי, רשמו אותי לבית הספר ביפו, שפחות אהבתי… חברתי, זיוה, עוד מהגן ואני, הלכנו לבית הספר ויצו צרפת כדי להתקבל לתיכון ללמוד עיצוב אופנה.  המנהלת הסבירה לנו, שאנחנו צריכות להישאר כיתה, וללמוד קורס של חודשי הקיץ בחופש הגדול. חברתי ואני שמחנו מאוד הסברנו להורינו … התעקשנו וההורים הסכימו וזאת הייתה התקופה היפה ביותר. הלימודים היו מהנים והחברה הייתה נפלאה. חלומי שהתגשם.

לאחר הלימודים, לא התגייסתי לצבא, ומיד התחלתי לעבוד בסטודיו לאופנת נשים ….בליסימה בתל אביב. בתור גזרנית ואחר כך, למדתי בשנקר, תדמיתנות ודירוג. מאד אהבתי את עבודתי, עבדתי בתל אביב וברמת גן.

בשנת 1980 נישאתי ונולדו שתי בנותיי אימא, של דריוש, אילון, נולדה בכורה בתאריך 3.7.1981 ילדה מתוקה ויפה. דריוש מאד דומה לאילוני אמה, בהמון מובנים, מהממות. לאחר שלוש שנים נולדה שירלי, מתוקה, בתי השנייה ואחות לאילוני נולדה בתאריך 12.9.1984. אז עברנו לדירה חדשה בכפר סבא המדהימה. כשאילוני עלתה  לכיתה א', עזבתי את העבודה בתל אביב, והתנדבתי בבית ספר השרון, וגורדון הקרוב לביתי. לאחר שהתנדבתי, המליצו לי לעבוד, כממלאת מקום בכיתות. מאד אהבתי את העבודה עם התלמידים. 25 שנה עבדתי בעיריית ת"א, בבתי ספר, כמזכירה וראשית, מאוד נהנתי מהעבודה ובעיקר בשנותי לפני פרישה, עבדתי בביה"ס לחינוך מיוחד. משם פרשתי לפנסיה מוקדמת.

לימים בנותיי התחתנו, נולדו לי חמישה נכדים מדהימים יפים ומושלמים. לאילוני שני ילדים, נכדיי המדהימים דריה והלל. לשירלי שלושה ילדים נועה, עידו ואור.

כיום, 2024, אני כבר מספר שנים בפנסיה נהנית מאד, מחוגים שונים. התעמלויות שונות, ציור, לימוד ברידג', צ'י קונג…ומתנדבת אצל ניצולת שואה, במפגשים שבועיים, משחקות ומבלות.

כשאת/ה נותן אתה מקבל המון…

נמצאת בזוגיות ממושכת עם משה, שמשמש כסבא מדהים, לכל דבר ועניין, לנכדי הנפלאים, שזכו בסבא מיוחד.

הזוית האישית

סבתא הילה: המפגשים הדו שבועיים עם דריוש היו מעניינים,כיפיים ומרגשים למרות שאנחנו נפגשות ביום יום המפגשים שלנו בבית הספר, היו שונים, מעניינים ומחזקים יותר ומודה על כך.

דריה הנכדה: היה לי מאוד כיף לשמוע את סיפור ילדותה של סבתא. התרגשתי ושמחתי כל פעם שהיא באה תמיד רציתי לשמוע עוד. נהנתי שלקחנו חלק בפרוייקט הזה יחד.