מאגר סיפורי מורשת

סבא דני נולד בנהריה בשנת 1952. יש לו שם נוסף, ארווין, על שם אחיה של אמו, שנרצח בשואה בבודפשט הונגריה, היה בן 19 כשנרצח.

הוריו של סבא עלו לישראל לאחר השואה

אמו ומשפחתה התגוררו בסובוטיצה, יוגוסלביה (סרביה של היום) ומשם נשלחו למחנות עבודה שונים של הגרמנים ברחבי אירופה. אמו, מרטה נלקחה יחד עם אמא שלה ואחיה הצעיר איבן למחנה עבודה ב schonbuhel an der donau, אחיה הבכור, ארוין נלקח למחנה עבודה בהונגריה, שם בסופו של דבר נרצח בבודפשט, ואביו נשלח למחנה עבודה אחר. לאחר המלחמה האב השתחרר ראשון, חזר לעיירה סובוטיצה, והמתין שם בתחנת הרכבת יום יום במשך חודשיים וחצי בציפייה לראות את בני משפחתו חוזרים. בסופו של דבר, מרטה, אימה ואחיה הצעיר איבן אכן חזרו והיה איחוד משפחתי. מרטה עלתה עם משפחתה לישראל בשנת 30.06.1949 באניה "רדניק" והתגוררו תחילה בהרצליה. שם גם פגשה לימים את בוריס, אבא של סבא.

אביו של סבא דני, בוריס, הוריו והאח של בוריס, חיו בזגרב יוגוסלביה (קרואטיה של היום) ובשנת 1943 ברחו מזגרב לאיטליה, שם הסתירו את יהדותם. לקראת אמצע שנת 1944 בוריס ( אבא של סבא) חזר ליוגוסלביה והצטרף לפרטיזנים של טיטו (שלימים הפך לנשיא יוגוסלביה). בזמן שהותו בפרטיזנים, בוריס נפצע קשה. בן דודו הישראלי, אלי זוהר מגבעת ברנר, היה צנחן בקבוצה של חנה סנש והוצנח ביוגוסלביה ע"י הבריטים לשם הצלת יהודים ביוגוסלביה. אלי זוהר מצא את בוריס הפצוע, סעד אותו והציל את חייו. לאחר המלחמה, בוריס ומשפחתו, שבו לזגרב עד דצמבר 1948 אז עלו ארבעתם לישראל על גבי האוניה "רדניק" בתאריך  20.12.1948

אפשר לראות את הרישום בקישור מהאתר – התאחדות יוצאי יגוסלביה לשעבר

מרטה ובוריס נפגשו בישראל. סבא דני הוא הבן הבכור במשפחה, הצבר הראשון שנולד למשפחה לאחר השואה. לסבא יש עוד אח אחד בנהריה, ירון, צעיר ממנו ב 5 וחצי שנים.

סבא דני גדל והתחנך בנהריה

בית הספר הראשון שבו סבא למד נקרא "בית ספר רמז" כיתות א – ה, בית הספר השני שבו סבא למד נקרא "בית ספר ויצמן" כיתות ו – ח. בבית הספר התיכון הוא למד ב "תיכון עיוני נהריה" סה"כ ארבע שנות לימוד והוא סיים במגמה ראלית.

מתקופת התיכון סבא זוכר את שיעורי הגדנ"ע ובמיוחד את השבועיים של אימוני גדנ"ע במחנה גלילות ואימוני השדה בשדות בשפיים. כמו כן הוא זוכר שבועיים של שירות לאומי בכתה י"א בקיבוץ גדות בגליל העליון קרוב לגשר בנות יעקב. עבדנו בקטיף אשכוליות.

כמובן שסבא לא שוכח את הטיולים בארץ ובמיוחד את המסע מחברון לים המלח דרך מעלה האיסיים ומעלה צרויה.

סבא עם חברי הכתה בבית הספר

אירוע עצוב ביותר שקרה לסבא בבגרותו הוא : שהמורה שלו למתמטיקה נהרג במילואים ברמת הגולן.

בהתחלה סבא גר עם הוריו בבית קטן, בשביל התאנה בנהריה, בית קיצוני שצופה על הים, כל המשפחה בחדר אחד. לאחר מכן כך עברו לבית יותר מרווח, ברחוב רמז בנהריה. את ילדותו העביר סבא במשחקי כדורגל, הוא השתתף בצופים ובחוג שייט בהשטת סירות מפרש.

סבא אוהב מאוד לצלם, את המצלמה הראשונה שלו קיבל לכבוד בר המצווה שלו, היא ניתנה לו ע"י דוד שלו, איבן. המצלמה הזו ליוותה את סבא מאז לאורך כל הילדות ושירותו הצבאי ושמורה אצלו עד היום. מאז האהבה לצילום נותרה ואת סבא תמיד מלווה מצלמה.

סבא גם מאוד אוהב מטוסים וכל הקשור בתעופה. כילד היה היה קורא את בטאון חיל האוויר, בונה את דגמי המטוסים מנייר וגם קונה ומרכיב דגמי מטוסים מפלסטיק. החדר שלו היה מלא בדגמי המטוסים תלויים באויר ואו מונחים בכל פינה בחדר. בגיל 15 הוא נרשם לחוג גדנ"ע אוויר, שם למד לבנות ולהטיס טיסנים. בשבתות היה נוסע לבית הספר הטכני של חיל האוויר במפרץ חיפה ומטיס את הטיסנים שבנה על מסלולי ההמראה והנחיתה של בית הספר. שם ניטעה האהבה לתחום התעופה, שלימים הובילה אותו ללימודי אווירונאוטיקה בטכניון ולעסוק בתחום כל חייו.

זיכרון מיוחד מהילדות

כשסבא היה בכיתה ט', הוא וחבריו יצאו לשייט חופים. השייט היה בט"ו בשבט, באותו היום היה חורפי והיו גלים גדולים והים היה סוער מאוד. הם שטו מנהריה לעכו ובחזרה, בדרך הם דגו דגים וכשעצרו בחוף למנוחת צהריים המדריך שלהם הכין את הדגים על גבי אבנים לוהטות בתוך מדורה בצורה מיוחדת, והיום סבא טוען שזה היה הדג הטעים ביותר שאכל מימיו! וחוויה שלא שכח אף פעם!

חוויה נוספת שסבא מספר

בכיתה ז', הוא היה עם הצופים של נהריה, שבט חירם, ועשו מחנה קיץ שארך שבועיים, בחורשות שליד קיבוץ גניגר שבעמק יזרעאל. הם עשו עבודות מחנאות שונות כמו בניית מגדלים מעצי במבוק, בישול, טיולים וניווטים. הוא זוכר ממש שהוא ועוד שלושה חברים הלכו לבדם, ללא מדריך או הורה, וניווטו  כ 20 ק"מ, במהלך הניווט הם עברו בנצרת וברמת דוד עם מפות והוא הרגיש כיף, עצמאות והרבה חוויות שצבר.

סבא התגייס בנובמבר 1970 לחטיבת גולני. לאחר טירונות וקורס מכי"ם שארכו כשנה הוא שובץ בגדוד 13 גדוד "גדעון". השירות בחטיבת גולני כולל שירות של כארבע חודשים עד חצי שנה בקווי הגבול של ישראל ואחר כך כחודשיים של אימונים (שנקראים אימון חורף ואו אימון קיץ). בהתחלה סבא היה במוצב 111 במרכז רמת הגולן אחר כך הוא עבר למוצב על גדות תעלת סואץ מול העיר איסמעיליה שבמצרים, לאחר מכן במחנה הפליטים נוציראת שברצועת עזה ומשם שוב לרמת הגולן לחרמון. בתחילת מלחמת יום הכיפורים סבא נלחם באזור העיירה הדרוזית מסעדה, לאחר הפריצה לסוריה, סבא הגיע עד לתל שמס שנמצא במרחק של כ – 30 ק"מ מדמשק בירת סוריה.

מטוסים היו אהבה גדולה של סבא מאז שהיה קטן. סבא למד בטכניון הנדסה אווירונאוטית, לאחר הלימודים התקבל לעבודה בתעשייה האווירית. בזמן הלימודים בטכניון סבא פגש את ציפי ונישא לה ונולדו להם שתי בנות.

סבא נהנה מאד מהעבודה שלו בתעשייה האווירית, נהנה מעבודת הפיתוח והיזמות של רעיונות לפיתוח שהיו לו. לאחר כ 10 שנים בעבודה סבא עשה הסבה להנדסת תוכנה ועבד כמהנדס תוכנה. סבא השתתף בפרויקטים רבים.

חוויה משפחתית שסבא זוכר לטובה היא כשסבא ומשפחתו נסעו וחיו במשך שנתיים בארה"ב.

הזוית האישית

אריאל( הנכד): סבא יקר למדתי הרבה מסיפורך, היה לי כיף לעבוד איתך וגם קצת לצחוק, תודה שהסכמת לעבוד איתי בקשר הרב דורי.

סבא דני: שמחתי לעבוד איתך אריאל על סיפור החיים שלי ועל החוויות שעברתי בחיים. זו הייתה הזדמנות נהדרת לעשות את העבודה הזאת ביחד. אני אמשיך ללוות אותך בחיים הלאה בחוגים ובצילום ואני מקווה שגם בטיולים.