מאגר סיפורי מורשת

לסבתא שלי קוראים מזל, כי היא נולדה בראש השנה ואבא שלה החליט שהיא מביאה להם מזל טוב, אומנם הוא תמיד קרא לה בשם חיבה זיזו!

היא נולדה בעיר נופש שקראו לה פדלה במרוקו שנה אחרי קום מדינת ישראל. היא גדלה בבית דתי גדול, מוקף בגינה עם עצי פרי ושיחים של אוכמניות מהם נהנו כל ילדי השכונה וגם הכלב BLACK. למשפחה של סבתא היו משרתות שבישלו בחצר הבית.

בעיר הולדתה נהנו ללכת לים כל יום ראשון וכמובן בשבת לבשו בגדי חג והלכו לבית הכנסת. לאבא של סבתא קראו שלום לאימא שלה חנה. היו לה חמישה אחים ואחיות: ויקטור, יצחק שנפטר בגיל 18, אסתר ז"ל, זהבה, רותי, ויעקב. כאשר יעקב נולד סבא של סבתא שהיה כבר בגיל 107 החליט שהגיע לעולם יעקב חדש והוא יכול ללכת לעולמו דבר שמאוד ריגש את כל המשפחה.

להורים של סבתא היתה חנות של חומרי גלם למזרונים וכריות אבל סבא רבא עסק בעיקר בלימודי תורה וסבתא רבא חנה היא שנהלה את העסק. יום יום אכלו אוכל טרי עם לחם שאפו באותו יום בטבון השכונתי ובשבת היו מאכלים מאד מיוחדים שכללו חריימה דג חריף, וחמין עם רגל פרה שסבתא שנאה.

סבתא מזל למדה בבית ספר צרפתי. היא הייתה היהודיה היחידה בכיתה וכל חברותיה היו נוצריות. אפילו התלוותה אליהן ללימודי נצרות בכניסיה מדי שבוע, למרות שהיא באה מבית דתי. כל חג מולד התעקשה לקשת עץ חג מולד על מנת לא להיות שונה מהחברות.

לילדים בתקופתה לא היו משחקים מתוחכמים ושיחקו בעיקר בכדורים שעשו בעצמם, קלאס ומחבואים בסמתאות השכונה. הדבר שהכי שעשע אותם היה לדפוק בדלתות ולברוח.

בצעירותה סבתא נהנתה משירים צרפתיים – בין האומנים שאהבה נמנו שארל אזנבור, אדית פיאף, ג'ילברט בקו, אדמו, צ'ארלס טרנט, ג'וני האלידיי ואשתו הזמרת סילבי ורטאן. השנסונים היו מאוד פופולריים בצרפת של שנות ה-60 וה-70, לא היה אז מקובל לצאת לריקודים אך בעיקר, שמעו מוזיקה וקראו ספרים.

קריאת ספרים רבים איפשרו לסבתא לרכוש שפה עשירה מאוד בצרפתית והרבה ידע בהיסטוריה של צרפת ושל העולם בכלל. כן אהבה לקרוא שירים קלאסיים שנכתבו במאה ה-17 וה-18, קראה היסטוריה של מלחינים מפורסמים כמו סבסטיאן באך, מנדלסון, שופין, ועוד…

בשנות ה-60 עוד לא היתה טלוויזיה במרוקו והסתפקו אז בשמיעת חדשות ברדיו ובמוסיקה מתקליטים גדולים ועגולים ששמו על פטיפון.

היחסים בין הורים לילדים היו יחסי של יראת כבוד למבוגר – סבא של סבתא שלי נפטר בגיל נדיר – 107 – וכל חייו זכה ליחס מועדף מבני המשפחה המורחבת. נתנו לו הרגשה של ראש משפחה, התייעצו איתו ועדכנו אותו בכל דבר ועניין. לא היה נהוג לדבר עם הילדים על נושאים אינטימיים, היתה משמעת ולא התווכחו עם מבוגרים.  ערבי שבת וחגים היו רגעים של קסם, עם הרבה משמעות, שירים, סיפורים ואגדות על חכמי העדה, והאווירה הזו קירבו את הילדים ליהדותם. יחד עם זאת, היתה גם  אווירה של ייחודיות, של קהילה שגרה בשכנות טובה עם עמים אחרים – מוסלמים ונוצרים. סבתא אומרת שמשם ספגה את חשיבות הפלורליזם שמאפיין אותה, כי למדה לכבד כל אדם, ללא קשר לדת וללאום.

העלייה לישראל

סבתא הגיעה לישראל באפריל 1969, לאחר שבעקבות מלחמת ששת הימים יהודי מרוקו חוו מקרים של אלימות בידי המוסלמים. לדוגמה, הם שרפו את בית הכנסת ואיימו להרוג יהודים. בגלל חוסר ביטחון ודאגה לילדים החליטה כל המשפחה לעלות לישראל. אחרי זמן קצר במחנה מעבר בעיר מרסיי שבצרפת הגיעו לטירת הכרמל והתחילו חיים חדשים, עם שפה חדשה ותרבות חדשה. לא היה קל להתמודד עם קשיי קליטה, אבל אחרי שנה ראשונה חל שינוי בחייה. היא לא ידעה אפילו מילה אחת בעברית, אבל מייד התחילה ללמוד עברית באולפן בחיפה. כל השכנים שלה הגיעו ממדינות שונות ועברית הייתה שפה שחיברה בינהים. כולם עזרו אחד לשני דבר שהיה מרגש.

היא מצאה עבודה שנתנה לה הרבה סיפוק וגם כיוון ללימודים ולקריירה עשירה בהמשך. בסוף שנות ה-70 פגשה את סבא ריימונד שעלה מלונדון. הוא אז היה עסוק בכתיבת דוקטורט על הבריטים בהודו וכתב ספר בנושא זה שיצא לאור על ידי אוניברסיטת אוקספורד המפורסמת.

סבא וסבתא התחתנו בשנת 1980. אבא שלי, מאיר, נולד בנובמבר 1981 ושלוש וחצי שנים  אחריו נולד אחיו, אורן. היום יש לסבתא ולסבא ארבעה נכדים ואני הבכורה האהובה במיוחד על ידי סבתא! אנו גרים בשכונת כרמליה בחיפה, ונהנים מאד להיפגש בכל הזדמנות.

תמונה משפחתית

לסבתא שלי הייתה עבודה מאוד מעניינת. היא עבדה במשרד החוץ ועסקה בשיתוף פעולה בינ"ל. מאחר ועסקה "בתיקון עולם" ועזרה לעמים עניים ביבשת אפריקה,החלטתי שחשוב להתמקד בקריירה שלה:

לימים ניהלה את "כרמל" המרכז הבינ"ל להכשרה שהוקם על ידי גולדה מאיר בחיפה, כאשר היתה שרת החוץ של ישראל בראשית שנות ה-60, במטרה להכשיר נשים מרחבי העולם לקבל על עצמן תפקידי מנהיגות.

במהלך כ-35 שנה, עסקה סבתא שלי, מזל רנפורד, בתחום סיוע החוץ של ישראל, בארץ ובעולם, תוך שיתוף פעולה עם הבנק העולמי, סוכנויות או"ם ועוד. היא יזמה ופיתחה מאות תוכניות הדרכה לנשים מארצות מתפתחות, שמטרתן פיתוח חברתי/כלכלי תוך שימת דגש על יעדי פיתוח בר-קיימא, וארגנה עשרות כנסים בינ"ל לנשים מנהיגות מרחבי העולם, בנושאים שהוכרזו על ידי האו"ם כצו השעה.

מתוקף תפקידה, ביקרה ברבבות מדינות אפריקה, אסיה, אמריקה הלטינית ומזרח אירופה, שם הקימה פרויקטים, ונפגשה עם מנהיגים מקומיים, שרים וראשי ממשלה. משנת 1999 ועד 2014 ייצגה את ישראל בוועדה לקידום מעמד האישה באו"ם, ה-CSW- UN Commission on the Status of Women ונתנה הרצאות ברבבות כנסים בינ"ל.

היא היתה הישראלית הראשונה שכיהנה בוועד המנהל של ארגון האו"ם INSTRAW  – שעסק במחקר והכשרה לקידום מעמדן של נשים בעולם.

ב-2009 זכתה בעיטור "Woman of Consequence" מטעם המרכז הבינ"ל לזכויות אדם באלאבמה ארה"ב,

וב"מגן נגיד רוטרי ישראל לסובלנות". בשנים האחרונות מונתה כ – Ambassador of Peace – מטעם. International Forum for the Literature and Culture of Peace – IFLAC

בשנת 2014 נבחרה על ידי ארגון הגג הבינ"ל של מועצות ארגוני הנשים בעולם, כיועצת בכירה ליחסים בינ"ל ולשלום, מטעם ה- International Council of Women – ICW -CIF וכיום היא חברת הנהלת הארגון העולמי. אחרי שיצאה לגמלאות, עבדה כיועצת למשרד החוץ בתחום הפיתוח הבינ"ל ושיוויון מגדרי, ועד היום היא מתנדבת במערך ההסברה של ישראל, ובארגונים בינ"ל העוסקים בזכויות נשים, ילדים ומאבק בעוני.

היא תמיד אומרת שאין דבר שעומד בפני רצון…. ומסיפורה האישי והמרגש, רואים שזה נכון, כי הצליחה בקריירה מכובדת נגד כל הסיכויים, כצעירה שעלתה לישראל ממרוקו ללא אמצעים וללא תמיכה. מבחינתה ישראל היא הארץ של האפשרויות הבלתי נגמרות והיא מאוד מאוד גאה להיות ישראלית!

זאת הסבתא שלי! אבל היא בעיקר, אוהבת להיות איתנו הנכדים – נגה, איתן, גלי ומאור!

 זאת הסבתא שלי!

הזוית האישית

ראיינה וערכה: נגה רנפורד, כיתה ה' בית ספר הרצל, חיפה

יוני 2024