מאגר סיפורי מורשת

שמי חיה גפן, נולדתי בשנת 1937 במרוקו בעיר פאס. לישראל עליתי בשנת 1948.

אמי, חפציבה לבית טולדנו (מגירוש ספרד במקור), נישאה לאבי שלום בן נאים בגיל 14 בשל מגיפה שהייתה באותה תקופה במרוקו (האמינו שמי שיהיה נשוי, המגיפה תדלג עליו). הוריי התגרשו בהיותי פעוטה. בעקבות הגרושין עברתי להתגורר עם אבי, שלום בן נאים, בעיר מקנס (כך נהוג במרוקו). מאוחר יותר אבי נישא בשנית לרבקה ונולדו לי חמישה אחים למחצה: שמעון, יעקב, משה, מאיר, ציון. בבית התגוררה איתנו סבתי, אמו של אבי, ציפורה. הבית היה מסורתי.

שמי במרוקו היה אליס .למדתי בבית ספר "אליאנס" הידוע בלימוד השפה הצרפתית הנלמדת בו. בעיקר בשעות הפנאי שיחקתי עם אחי  שלימדו אותי לטפס על עצים (בעזרת "סולם גנבים").

העלייה לארץ

אבי היה פעיל ציוני. בסתר היתה התארגנות לקראת עליה לארץ. בעת לילה קיבלנו הוראה לצאת ממקום מגורינו ועברנו בין בתים יהודיים שהסתירו אותנו ביום. בלילות התקדמנו מעיר לעיר עד שהגענו למרכז יהודי ציוני, המאורגן על ידי "הסוכנות היהודית". התקבצנו בלבוש צנוע, ללא מזוודות אך בשל התנגדות השלטונות האונייה שבה היינו אמורים להפליג לא יצאה לדרכה. הוחלט לפצל את העולים לשתי קבוצות, ובמועד אחר הפלגנו לצרפת. באמצעות הסוכנות אורגנו סירות דיג וההפלגה מצרפת ארכה ימים רבים. כשהגענו לחופי נמל חיפה השנה היתה 1948 ובארץ התחוללה מלחמת הקוממיות וגורשנו על ידי הבריטים. נאלצנו לשוט לכיוון קפריסין.

בקפריסין היה מחנה בריטי, מגודר בגדר תייל ושם התגוררנו בתנאים קשים ובהמתנה של כשנה.  באותה תקופה ארגון "ההגנה" סיפק פתרונות לאימון צבאי באמצעות מוטות עץ וכן קיים באוהלים המיועדים לכך את לימוד השפה העברית. עלינו אני ומשפחת אבי לארץ באמצעות האוניה "הקוממיות".

תקופת המגורים בארץ

בנערותי התגוררנו בבית שהיה מבנה ערבי נטוש בחיפה בשכונת חליסה. התקופה התאפיינה במחסור. בחצר הבית גידלנו עגבניות, תפוחי אדמה, בצל, נענע. מדי פעם יצאתי עם אחי להסתובב על מנת למצוא ירקות בשדות הקרובים לבית. שדות אלו היו בבעלותם של ערבים. באחת הפעמים ערבים חטפו אותי ואחי נמלט כדי לדווח לבני משפחתי על חטיפתי. בעזרת התערבות המשטרה הוחזרתי למשפחתי. בתקופה מסוימת של הצנע (מחסור) המשפחה קיבלה תלושים למזון בסיסי בלבד.

חונכתי בבתי ספר בחיפה. תחביביי היו ציור, עבודות בחימר. השתתפתי בתנועת נוער "בני עקיבא". בנוסף סרגתי כובעים לחיילים במסגרת חוג סריגה וקיבלתי תמורה כספית על כך.

לימים התגייסתי לשירות צבאי בחיל האוויר. לאחר השירות הצבאי חברים הכירו לי את מי שהיה בן זוגי והפך לבעלי. שמו היה אדריאן גרינברג, משפחתו עלתה בשנת 1950 מבוקרשט שברומניה בהיותו בן 17.5 .הוא למד בביה"ס הטכני של חיל האוויר ואח"כ גוייס לחיל האוויר ונשאר לשרת שנים רבות בצבא קבע.

נולדו לנו שתי בנות, רונית ונעמי. בשנת 1967 אחרי מלחמת ששת הימים משפחתנו יצאה לשליחות בצרפת במסגרת עבודתו של בעלי בחיל האוויר ולצורך כך נאלצנו לשנות את שם המשפחה לגפן (שם מעוברת). בנוסף ,שונה שמו של בעלי לעדי (שם עברי). אמי נישאה במרוקו לראש העיר של פאס, אליהו בן שמחון. נולדו לי שלושה אחים שלא הכרתי. הקשר איתה התקיים באמצעות מכתבים שהועברו בעזרת קרובים מצרפת. לימים, באמצעות הסוכנות זיהיתי את שם אמי ברשימות העולים. נוצר מחדש קשר עם אמי ומשפחתה שהתגוררו באשדוד.

מסר לדור הבא :"ואהבת לרעך כמוך". זוהי מסורת יהודית חשובה להמשכיות העם היהודי.

הזוית האישית

יאיר הנכד המתעד: סבתא חיה ואני נפגשנו לשיחות ארוכות על הילדות שלה, היה לי כיף, מעניין ומרגש לשמוע את סיפור החיים שלה. למרות שאני מכיר אותה הרבה שנים, שמעתי בפגישות האלה דברים בפעם הראשונה.

סבתא חיה: יאיר הוא הנכד הקטן שלי, והוא האחרון שיושב איתי לעבודת שורשים, שהיא קצת אחרת. היה כיף לראות כמה הוא מתעניין בקורות החיים שלי ובסיפורי הילדות שלי. תודה על הזמן שבילינו יחד.