מאגר סיפורי מורשת

שמי אורית מנדל ואני סבתא של אלה.

לקראת חגיגת בת המצווה של נכדתי אלה במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, התבקשנו להביא לבית הספר חפץ שעובר במשפחה מדור לדור. מיד נזכרתי בחמישה חומשי תורה שהיו שייכים לסבא שלמה אהרון מרין. סבא שלמה היה סבא רבא שלי, ועל שמו קרוי הבן הקטן שלי, אופק שלמה.

החומשים והמשפחה

החומשים הודפסו בשנת 1887 בברית המועצות, כאשר המשפחה חיה אז בגרמניה בתחילת המאה ה-20. שמו של סבא שלמה אהרון מרין חקוק על כריכת החומשים, והוא היה ידוע כאיש אמיד. כל שנה נהג לקנות את הזכות למפטיר יונה ביום הכיפורים תמורת עצי הסקה לבית המדרש לכל החורף.

החומשים

הגילויים בחומשים

הזמנתי את אלה לראות את החומשים. בין דפי החומש בפרשת ויגש מצאנו דרשה של אמי יהודית שנכתבה לבר המצווה של בני הבכור, אלעד שמשון, אבא של אלה. אלעד קרוי שמשון על שמו של סבי מצד אמי, שמשון מרין.

בחומש ויקרא מצאנו רשומים בכתב יד בעברית תאריכי הלידה של ילדיו של סבא שלמה. היו לו ארבעה בנים ושתי בנות, חלקם נשאו והיגרו לפני המלחמה. אשתו ושניים מבניו נספו בשואה, ושלמה אהרון מרין נפטר בגיל ששים ושלוש לפני השואה.

בחומש נוסף מצאנו מכתב שסבתא יהודית כתבה לנכדה אופק שלמה, דוד של אלה. במכתב מפורטים שמות בני המשפחה ומה שקרה להם בזמן מלחמת העולם השנייה.

אילן היוחסין והמשכיות הדורות

אלה ואני יצרנו יחד אילן יוחסין שמתאר את המשכיות הדורות מסבא רבא רבא שלמה אהרון מרין שהחומשים היו שייכים לו ועד לנכדתי אלה. מתוך תיאור קורות האחים והאחיות של סבי שמשון מרין, ניתן לראות שחוץ מסבא שמשון וסבתא דבורה שעלו לארץ בשנת 1933 עם אמי יהודית שהייתה כבת שנה, אף אחד אחר לא עלה לארץ. הם היגרו לדרום וצפון אמריקה, שם התבוללו או נרצחו ע"י הנאצים.

עץ המשפחה

הבריחה והחיים בארץ

סבא שמשון מרין וסבתא דבורה ברחו מגרמניה לאחר שסבא שמשון הוכה ע"י הנאצים כשנתפס עם בשר כשר כשנסע לעיירה סמוכה לביתו. בגרמניה הם היו משפחה עשירה ובארץ חיו בדוחק, אך הצליחו להעניק לילדיהם חינוך דתי וציוני. בזכותם אנחנו כאן משפחה גדולה וענפה.

אלה זכתה להכיר את אמי יהודית מהלר לבית מרין, שהייתה גננת שלושים שנה ואהבה מאוד לספר סיפורי תורה ואף הקליטה את עצמה מספרת. הנכדים והנינים נהנים מסיפורי התורה בקולה עד היום.

כך, דרך החומשים העתיקים, המכתבים והסיפורים, אנו שומרים על זיכרון העבר וממשיכים את המורשת המשפחתית.

הזוית האישית

אלה הנכדה המתעדת: נהניתי לכתוב את הסיפור עם סבתא שלי, למדתי על הדורות הקודמים שלי ועל היהדות. החיבור שלי לעם התחזק יותר ויותר. אני גאה להיות חלק מהעם היהודי.