מאגר סיפורי מורשת

ילדות

לסבא שלי קוראים משה משה והוא נולד בירושלים. הוריו קראו לו כך על שם משה רבינו. להוריו קראו עמרם וורדה.

היה להם בית קטן עם שני חדרים. הנוחיות היו מחוץ לבית, לא היו דלתות ולא היו תריסים רק חלונות ודלת כניסה. הם גרו עם ארבע שכנים שכולם היו כמו משפחה והם שומרים על קשר עד היום. הייתה להם חצר גדולה ששם הם בישלו, כיבסו את הבגדים שלהם והתקלחו שם.

כל הילדים שיחקו במגרש המשחקים הקרוב עד שעות הערב חוויה שזכורה כמיוחדת מאד. היה להם בית כנסת בנוסח כורדי ששם הם למדו את הפיוטים ואת הפרשה שלהם. בבית הוריו הייתה הרבה שמחה והומור.

זיכרון ילדות מיוחד שלו הוא שהם היו קוטפים סברסים ותאנים ונהנים מכל ביס.

משחקי ילדות שלו היו גוגואים ומחבואים.

לימודים – הוא למד בבית ספר בירושלים שנקרא 'מי לפתוח', היתה להם תלבושת אחידה וטיולים.

צבא – הוא שירת בצבא והגדוד שלו היה במלחמת לבנון הראשונה והם הגיעו עד ביירות{לבנון}

תפקידים ומקומות עבודה:

הוא עובד במשרד המשפטים בירושלים.

מנהגים ומסורות:

בחג הפסח יש לנו מנהג שסבא לוקח את קערת ליל הסדר ומסובב מעל הראשים של כולם. הבית הראשון שלו היה במעלה אדומים ממש בתחילת דרכה כעיר. הרבה חול של מדבר מסביב ובלי יותר מדי שירותים, לאט לאט העיר התפתחה והפכה למה שהיא היום.

סבא אוהב לשמוע שירים.

הסדר יום שלו הוא קם מוקדם בבוקר והולך להתפלל לאחר מכן הוא הולך לעבודה וחוזר לבית בסביבות השעה שש וחצי.

התפילין של סבא שעוברות מדור לדור

הטיפ של סבא:

כשכואב הבטן הוא מורח ערק על הבטן כשכואב השניים הוא מגרגר ערק בפה.

הזוית האישית

נריה: היה לי מאוד כיף להתקשר לסבא שלי ולגלות עליו דברים חדשים שלא ידעתי.