מאגר סיפורי מורשת

שמי ענת שני. אני גרה במשמר דוד עם בעלי-בני. רציתי לספר לכם על העלייה שלי לארץ.

ברומניה לפני העלייה לארץ

עלייתי לארץ הייתה לא קלה, עד גיל 12 וחצי אני ומשפחתי גרנו בסאטומרה שברומניה. שם למדתי עד כיתה ז', היו לי חברים מצוינים מהכיתה והאזור. יחד טיילנו, הלכנו לסרטים, בקיץ בילינו בנהר ובחורף החלקנו על הקרח – במשטח החלקה שהיה בכל בית ספר. חיי החברה היו מאוד נעימים, גם לי וגם להורים שלי. השתתפתי שם בחוגים, למשל: שפות, טניס ופסנתר.

ההחלטה לעלות לארץ

אבא שלי היה ציוני בלב ובנפש ורצה לעלות לארץ ישראל בכל מחיר. ההחלטה לא הייתה קלה מפני שאבי ניהל בית חרושת גדול לעיבוד עצים ולאימי הייתה חנות לדליקטסים המיובאים מחו"ל. היינו צריכים למכור את כל התכולה של הבית, להעביר את החנות למישהו אחר ובעצם עם ההחלטה לעלות לארץ, להתחיל הכל מחדש. כך, בגיל 12 וחצי בשנת 1960 עלינו לארץ ישראל.

המסע לישראל והחיים בארץ

את הדרך עשינו בטיסה מבוקרשט, עיר הבירה של רומניה עד לאתונה בירת יוון. ביוון היינו כשבוע, אך לאחר שבוע נאלצנו לעלות על אוניה שלקחה אותנו לחיפה. כשהגענו לנמל חיפה ההתרגשות הייתה מאוד גדולה, חלום חייו של אבי התגשם. יחד עם זאת עלו לא מעט חששות, בעיקר בקשר למציאת מגורים מתאימים ומקום עבודה וכמובן ללמוד שפה חדשה הזרה לנו. הגענו לחיפה בשעות הערב המאוחרות ותהליך הקליטה לקח כמה שעות, ובסיומם העלו אותנו על משאית המיועדת להובלת אנשים, היא הייתה מאוד לא נוחה אך לא הייתה לנו ברירה. המשאית לקחה אותנו מחיפה לדימונה. הגענו לדימונה בשעות הבוקר המאוחרות ומצאנו שם סופות חול ובדואים הלבושים בשחור מכף רגל עד ראש עם עגילים באף ובאוזניים – המראה היה מאוד לא נעים ומפחיד.

קיבלנו בדימונה דירת עולים בסיסית וקטנה. היינו בדימונה פחות משבוע כאשר עברנו חזרה לחיפה בחיפוש אחר דירה ועבודה לאבי. כעבור כחודש נאלצנו לעזוב את חיפה ומשם עברנו לנתניה, בה מצאנו דירה ועבודה לאבי, ולאחר זמן קצר גם אימי מצאה עבודה. כשהורי נאלצו לצאת לעבודה, היה צורך במציאת פתרון עבורי כדי שלא אשאר לבד בבית.  בהתייעצות משפחתית מצאנו שעדיף לרשום אותי למסגרת פנימייתית של עליית הנוער בה אפשר היה בו זמנית גם ללמוד בבית הספר מבלי להפסיד חומר וגם ללמוד את השפה, לצד אפשרות לגור במקום עם חיי חברה בריאים ובפיקוח צוות מאוד מסור ואחראי. בנוסף, בפנימייה היה חדר אוכל רק לתלמידים. חיי החברה במסגרת היו מאוד נוכחים. בכל יום אחר הצהריים או בערבים התקים חוג לריקודי עם ובסוף כל שנה הופענו מול קהל  ובכל מיני מקומות בארץ. נוסף על כך היו חוגים נוספים אליהם נרשמתי. כך התחלתי לימודים במוסד לעליית הנוער "אלוני יצחק". לקח לי כמה חודשים להסתגל לחיים החדשים כאן בארץ וללמוד את השפה, אך לצידי היו מדריכים ותלמידים שתמיד עזרו לי ולאחר זמן קצר מצאתי חברות בנות גילי. באלוני יצחק למדתי את סיום כיתה י"ב. לאחר מכן התגייסתי לצבא. בסיום השירות הצבאי התחתנתי עם בנימין ויחד הקמנו משפחה נפלאה המונה שלושה ילדים, שלרבות הימים הביאו לנו תשעה נכדים מקסימים!!!

הזוית האישית

אביה: נהנתי מאוד ללמוד על סבתא שלי ולמדתי המון דברים שלא ידעתי. נוסף על כך היה לי מאוד מהנה להשקיע בכתיבתו וניסוחו של הסיפור – גם אם היה קצת קשה היה שווה את זה.