מאגר סיפורי מורשת

סיפור הוריי 

נולדתי בשנת 1952 בראשון לציון. לאבא שלי קראו משה והוא נלחם במלחמת העולם השניה עם צבא פולין.

כשחזר לביתו לאחר המלחמה לא מצא את אישתו וילדתו וגם את כל המשפחה שלו חוץ מאחות אחת.

אישתו השניה הייתה במחנות העבודה בקפריסין. אחרי המלחמה אבי החל לנדוד באירופה והגיעו למחנות בקפריסין שם הכיר את אישתו השניה. הם ניסו לעלות לארץ – האונייה שלהם הגיעה לניצנים וכשהם ירדו שם אז הבריטים גירשו אותם חזרה לקפריסין ושם נשארו שלוש שנים.

בקפריסין הם התחתנו והולידו את שמעון ז"ל (אחיו).

אחר כך עלו לארץ באוניית התינוקות – לכל מי שהיה תינוק נתנו לעלות לארץ וכך עלו.

הם השתכנו בהתחלה בשכונת התקווה בדירה צפופה עם עוד משפחה עד שעברו לראשון לציון לשכונת שיכון המזרח (איפה שגר בעבר זוהר ארגוב ז"ל).

אני נולדתי באמבולנס, אימי לא הספיקה להגיע לבית החולים.

ילדותי

מגיל 4 גדלתי בראשון לציון. בכיתה ד' הצטרפתי לתנועת השומר הצעיר ושם גדלתי עם כל מה שמשתמע, למשל טיולים ברגל בכל הארץ, מפקדים עם כתובות אש בלילות ואש לילה בחולות, נהניתי מאוד שם.

ההורים שלי דאגו לנו תמיד להכל, לא היינו עשירים אבל דאגו לאושר – אבי היה שכיר ודאג לנו. היינו כל היום מסתובבים ברחובות, מבלים בעיר, עם החבורה מהשומר הצעיר. הטיולים היו בכל הארץ ונהנינו מכך מאוד.

באחד הטיולים בפלמחים הלכתי עם חבר שלי ונכנסתי בטעות לתוך ביצה והתחלתי לטבוע, חבר שהיה איתי זרק לי חבל ומשך אותי לאט לאט החוצה.

הימים עברו והגיע מלחמת ששת הימים ואני הייתי נער בן 12, התחלנו לרוץ ברחובות ולצעוק לאנשים בבתים לכבות את אורות כדי שהערבים לא יראו אותנו וצבענו את הפנסים של המכוניות בשחור כדי שלא יראו את האוטו שאנחנו נוסעים.

צבא 

בגיל 18 התגייסתי לנח"ל מוצנח והתחלנו את השירות הצבאי ועם כל החוויות שבשרות הצבאי.

בצבא יש שני גדודים של צנחנים והגדוד שלנו עשה מסלול מיוחד ולא כמו הגדודים הרגילים, אלא מסלול שכולל כמה חודשים בקיבוץ – כולל שירותים למען הקהילה. ברגע שנפצעתי באחד הפעמים העבירו אותי לתותחנים.

ואז לקראת השחרור שלי מהצבא התחילה מלחמת יום הכיפורים אני השתתפתי במלחמה בגיזרה הצפונית של המדינה. המלחמה תפסה אותי בבית, יצאנו תוך שניה לכבישים ועצרנו טרמפים. בסיס האם שלי היה בחורשת טל, ליד קריית שמונה – ראיתי שם מראות קשים.

אנחנו הזעקנו את כל המוצבים מסביב לקו. עשיתי סיורים ושמירות וכל מה שצריך אך גיזרת הצפון הייתה פחות אלימה מהגיזרה המיצרית.

כשהסתיימה המלחמה רצו לצ'פר אותנו אז הורידו אותנו לשארם במצרים ומשם הגיע השיחרור המיוחל.

ובגלל המלחמה הוסיפו לי עוד חצי שנה (שישה חודשים) כלומר, במקום לעשות צבא שלוש שנים עשיתי שלוש וחצי שנים.

‏לקראת סוף השירות הצבאי התחתנתי ונולד לי הילד הראשון ששמו נתי.

במילואים נלחמתי במבצע הליטני, מלחמת הלבנון הראשונה (שלום הגליל) ושירתתי עד שנת 2001.

היכרות עם אישתי השנייה והרחבת המשפחה

בשנה 1975 התגרשתי מאישתי הראשונה. הכרתי את אישתי מאירה דרך מקום העבודה שלי- היא עבדה בהנה"ח ושמעה במקרה שהתגרשתי והתחלנו לצאת. לא חשבתי שאתחתן שוב כל כך מהר אך מאירה ואני התאהבנו מהר. לא היה  קל להוריה לקבל את זה שיוצאת עם גרוש עם ילד.

הבאנו שלושה ילדים גנית, טל ופזית. השנים חלפו והילדים גדלו והתחתנו וכל אחד הקים משפחה משלו  עם עשרה נכדים ועוד אחת בדרך. ולסבא וסבתא יש היום 10 נכדים ועוד אחת בדרך. אנחנו מאוד נהנים לנסוע עם כל המשפחה לטיולים ולהנות עד כמה שאפשר מהחוויות והמשפחה.

הזוית האישית

רוני: כנכדה, שמחתי מאוד על ההזדמנות לשבת עם סבא שלי וללמוד על עברו, והוא גם שמח שישבנו יחד והכרתי אותו ואת סיפור חייו. אלה היו רגעים מאוד מיוחדים כיוון שלרוב אני וסבא לא יושבים לבד, לרוב יש הרבה אנשים יחד איתנו. ולמרות שהוא סבא שלי כבר 13 שנים, הרבה מהסיפורים שהוא סיפר הפתיעו אותי וגילו לי צדדים חדשים שלא הכרתי עליו.

ישראל: כסבא של רוני, נהניתי לספר את סיפור הוריי וילדותי לרוני נכדתי האהובה, לשחזר את החוויות, המלחמות שלחמתי בהן והקמת משפחתי. ראיתי כמה היא מתעניינת ושואלת שאלות נבונות וחכמות. אני מרגיש שהשעות האלה יחד היו חשובות מאוד גם לי וגם לה.