מאגר סיפורי מורשת

גדלתי בתל אביב בשכונת נווה צדק, עם ההורים שלי ושבעה אחים ואחיות. הורי ראובן ושרה נולדו בירושלים ועברו לתל אביב לאחר ששני אחיי הגדולים נולדו. הבית היה קטן, ובחצר היו לנו פרחים, צמחי תבלין ועצי פרי: גויבה, תפוז, עץ תות, וחושחש (סוג של תפוז חמוץ). כשאחי גדל הוא בנה בחצר בריכת דגים וסביבה צמחו הרבה פרחים וצמחי מרפא. למרות שהבית היה קטן וצפוף ולא היה לנו הרבה, חברים אהבו לבוא אלינו כי הבית היה תמיד מלא ושמח.

הפרנסה היתה קשה, וחיינו בצמצום. המקרר היה קטן והיה צריך לקנות עבורו גוש קרח בכל יום. הקרח היה נמס למגירה בתחתית המקרר ואת המגירה היו צריכים לרוקן. בגלל שהמקרר היה קטן אמי בישלה כל יום על גבי "פרימוס" (פתיליה שאת הנפט בשבילה היינו קונים מעגלון שעבר בשכונה), אבל האוכל היה פשוט. בשר או עוף היינו אוכלים רק בשבתות וחגים.

עם החברים היינו משחקים מחבואים, מחניים, 5 אבנים או משחקי שולחן כמו דמקה, סולמות וחבלים, דוקים וכו'.

היה שמח בבית כיוון שהיינו הרבה אחים, לכל אחד באו חברים והיו הרבה מסיבות למרות שכסף לא היה בשפע והאוכל היה צנוע. גם בערב המבוגרים היו יושבים יחד בחצר.

הבילויים היו מאוד צנועים. טלוויזיה עדיין לא הייתה בישראל, ואחרי כמה שנים הוריי קנו רדיו ובו האזנו לשירים, סיפורים ומחזות. במוצאי שבת הלכנו ברגל לביקורי קרובים, לטיול בשדרות רוטשילד, ובקיץ לשפת הים. לפעמים הטיול הסתיים בקניית גלידה, פלאפל, או תירס חם שהיה מורתח במקום בדודים גדולים. בחופש הגדול לפעמים נסענו ברכבת לדודים שלנו בירושלים (שנראתה אז מאוד רחוקה).

למדתי בבית הספר "יחיאלי" לבנות (בית ספר שלומדות בו רק בנות), שהיה מאוד קרוב לביתי (כיום זהו מרכז סוזן דלל למחול). בנוסף ללימודים הרגילים היו שיעורי תזונה, בישול, וחקלאות וגידלנו ירקות בערוגות בית הספר. היו לנו חוגים בתוך בית הספר כמו חליל ומקהלה, והתחביבים שלי היו ריקודי עם, שירה ועוד. הייתה לי גם פעולה בצופים כל יום שבת. במסגרת הצופים גם נסענו לטיולים, מחנות וקיבוצים.

לפני קום המדינה, אני זוכרת שהחיילים האנגלים הסתובבו ברחובות. הייתי קטנה ולא הבנתי בדיוק את משמעות העניין, וכשנפתחה מלחמת העצמאות היו אזעקות והיינו רצים למקלטים מאולתרים בבתי הספר, אבל גם שמחנו מהקמת המדינה ויצאנו לרחובות תל אביב ושם היו ריקודים ושמחה גדולה עם כל התושבים.

בצבא עברתי קורס בחיל האוויר במכ"ם (מגלה כיוון מרחוק), עבדתי במשמרות והיה מאוד מעניין. בזמן השירות שלי לא היו מלחמות אבל במסגרת התפקיד שלי היו הזנקות של מטוסי חיל האוויר מול מטוסים זרים שחדרו לארץ, זה היה מרגש מאוד אבל גם מותח.

את בעלי מיכאל הכרתי עוד לפני הצבא כשעבדנו יחד באותה חברה מספר חודשים ולא נפגשנו אחרי. בזמן הצבא נפגשנו שוב באקראי ושם התחברנו.

אחרי הצבא התחלתי לעבוד בהנהלת חשבונות בחברת "דלק", ואחרי שהתחתנתי ונולדו לי בת ובן לקחתי חופשה ארוכה, ואז עברתי לעבוד במועצה לשיווק פרי הדר. בתפקידי הייתי אחראית על יבוא עצים מחו"ל לתיבות אריזה. לאחר שהמועצה נסגרה עברתי לעבוד באקו"ם (אגודת הקומפוזיטורים והמחברים), המייצגת את המלחינים והמחברים.

כיום אני במועדון גמלאים. יש לנו שם הרצאות מעניינות וחוגי ספרדית, התעמלות, ריקודי עם וציור. יש לי הרבה נחת משני ילדי וששת נכדי החמודים והחכמים, יש לנו בחיים את כל מה שאנחנו רוצים. יש בית גדול, שפע של אוכל ואפשרויות בילוי, והחיים הרבה יותר נוחים ממה שהיה בילדותי. אבל גם היום אנחנו משתדלים להיפגש לעיתים קרובות עם חברים ועם המשפחה לארוחות שבת, לחגוג ימי הולדת ולטייל, וזה הדבר שמשמח אותנו יותר מכל.

הזוית האישית

שיר: כנכדה, התרגשתי לשמוע על ילדותה וחייה של סבתא, וללמוד על ההבדלים בין החיים אז לחיים היום. היה לי מעניין לראיין את סבתא ולהיפגש איתה לצורך העבודה הזאת. הרגעים המשותפים שלנו, סבתא ונכדה כשהיא מספרת ואני מקשיבה בהתרגשות לסיפור ילדותיה משמעותיים בעיניי מאוד.

סבתא יהודית: כסבתא של שיר, הייתה לי חוויה מאוד נחמדה לשבת איתך שיר נכדתי היקרה, להזכר ולספר לך על ילדותי. ראיתי שזה באמת סקרן ועניין אותך, שאלת שאלות חכמות ונבונות שגרמו גם לי לחשוב ולהיזכר באותם זמנים. וכרגיל היה לי כיף איתך, כמו כל מפגש של שתינו יחד. במיוחד שלרוב אין לנו הזדמנות לשבת בלי אנשים אחרים.