מאגר סיפורי מורשת

לסבתי קוראים ציפורה בן עמי, והיא נולדה לבית לדרמן ב – 21.12.1946  במחנה עקורים על יד העיר קאסל שבגרמניה. לאחר שהוריה עברו לשם כשהם לא הצליחו להגיע לנמל ולהפליג ממנו ארצה מפני שמעבר הגבול נחסם ע"י הבריטים ששלטו בארץ באותה התקופה ולא רצו שיהודים יעלו לארץ. הוריה, דב ורחל לדרמן, נולדו בפולין. אמה רחל נולדה בשנת 1922 ואביה דב נולד בשנת 1913.

המשפחה של סבתא

בשנות מלחמת העולם השנייה בתקופת השואה, אמה רחל ואהרון, אח של אמה, ברחו מגטו וורשה בפולין עד לרוסיה. בדרכם הם עברו בכל מיני מחסומים ויערות ובסופו של דבר הם הגיעו לעיר לבוב ברוסיה (היום נחשב אזור אוקראינה). כשהגיעו לרוסיה, הם נלקחו לעבודת כריית פחם באזור דונבס. לאחר מכן אהרון גויס לצבא הרוסי ורחל חזרה לוורשה להביא את הוריה ואחותה לרוסיה. אמה של רחל לא רצתה לעזוב את הבית כדי שכשהבן אהרון יחזור מהמלחמה הוא יוכל למצוא אותם בבית מחכים לו. גם אחותה של רחל נשארה בביתם שבגטו. החלטה זו הביאה לכך ששתיהן (אמה ואחותה של רחל) נספו בשואה. לעומתן, אביה של רחל, הסכים לעזוב את הגטו מכיוון שלגברים היה מסוכן יותר להישאר. כשהוא הגיע לעיר קייב שברוסיה (גם היא היום אוקראינה) הוא החל לעבוד בתור מתרגם מגרמנית לרוסית ובהמשך דרכו הוא עבר לחיות בעיר טיומן שבסיביר.

השהות ברוסיה

כשרחל חזרה לרוסיה היא נשלחה לעבוד בקולחוז – מחנה עבודה, שם למדה לנהוג על טרקטור וגם לתקן תקלות בשעת הצורך. העבודה הייתה קשה מאוד, האוכל היה מצומצם מאוד והיא חיה בתנאים קשים. לאחר כשנה וחצי רחל נחלשה מאוד וחלתה במחלת טיפוס. לאחר שהחלימה מהמחלה הקשה לא יכלה להמשיך לעבוד, על כן קיבלה אישור מעבר ל"איחוד משפחות"  עם אביה ועברה  לטיומן בסיביר. אביה של סבתי (דב) הגיע לרוסיה גם כן, וגויס לצבא הרוסי להילחם בגרמנים. במהלך שהותו בצבא הוא לחם ונפצע מקליע שפגע בגבו. לאחר מכן הוא נשלח למחנה צבאי בעורף בטיומן שבסיביר, שם נפגשו הוריה של סבתי – רחל ודב. כאשר הסתיימה המלחמה הם חזרו ביחד לוורשה שבפולין, גילו ארץ חרבה ואת עובדת רציחתם של אלפי יהודים. דב חזר לזמושץ (עיר הולדתו) בתקווה שמישהו מבני משפחתו שרד. בסופו של דבר התברר לו שהוריו וכל חמשת אחיו ואחיותיו נרצחו. לאחר מכן, הוא חזר לוורשה ומשם נסע ביחד עם רחל לעיר לודז' שבפולין, העיר אליה נאספו ובאו פליטים יהודים רבים. גם אהרון אחיה של רחל ואביה של רחל הגיעו ללודז'.

מלודז' לארץ ישראל (העלייה לארץ)

שליחים מהארץ הגיעו ללודז' כדי לעזור לשורדי השואה להתארגן לקבוצות ולעלות לארץ ישראל. תחילה, עברו את הגבול מפולין לצ'כיה ומשם עברו למחנה עקורים ליד זלצבורג באוסטריה, במטרה לעבור מאוסטריה לאיטליה ומשם להפליג ארצה. כשהגיעו למעבר הגבול בין אוסטריה לאיטליה, הם גילו שמעבר הגבול נחסם ע"י הבריטים כדי שלא יוכלו להגיע לנמל כלשהו בים התיכון (בתקופה הזו הבריטים שלטו בארץ ולא נתנו ליהודים לעלות ארצה). זה חייב אותם לחזור אחורה למחנה העקורים באוסטריה שממנו עברו אחר כך למחנות שונים עד שהגיעו למחנה עקורים על יד העיר קאסל שבגרמניה. במחנה העקורים דב ורחל התאוששו מעט, ובעזרת תרומות מגופים שונים כמו ה"ג'וינט" ו"אונרא", קיבלו מזון, בגדים והכי חשוב נולדו להם ילדים וביניהם: סבתי (ציפורה) ואחותה (יפה). הם שהו במחנה העקורים ע"י העיר קאסל עד מרץ 1949, ולאחר מכן הם נסעו ברכבת לנמל מרסיי שבצרפת ושם המתינו לאונייה שהשיטה אותם ארצה. כשהם הגיעו לנמל חיפה – "שער עליה", הם נסעו הישר למחנה העולים בפרדס חנה אשר היה מחנה אוהלים, הקור והגשם חדרו לאוהל, למיטות, ולעגלת הילדים והתנאים היו קשים מנשוא.

הילדות בארץ ישראל

ב –22.8.1949 משפחתה של סבתי הגיעו לרעננה, חרבת עזון, כפר ערבי נטוש על גבעה, מסביב "סברס" קוצים וחולות, בין כפר סבא (ממזרח) וכפר נחמן באופק (ממערב). התנאים היו נורא קשים ולא היה בבתים חשמל, טלפון ואפילו לא הייתה תחבורה. בחורף הגשם חדר את הגגות הדולפים ולכן היו שמים זפת על הגגות כדי שהגשם לא יחדור, ובקיץ הזפת בה זיפתו את הגגות, נמסה וטפטפה על הראשים… לא היו גם מים זורמים ושירותים ומקלחות הותקנו מחוץ לבית. שיכנו את סבתי ומשפחתה בבית בן חדר אחד במרכז הגבעה. דב ורחל, הוריה של סבתי, מיד החלו לעבד חלקה קטנה בחזית הבית, בערוגות גידלו ירקות. הייתה למשפחתה עז שנתנה חלב, וגידרו לול לעופות, תרנגולי הודו וברווזים. במשך הזמן נוספו גם ארנבות ושובך יונים. סביב הבתים בכפר נטעו עצי אקליפטוס, עצי תות ובננות בחצרות, ופרחים ושיחים מטפסים. היו מספר רפתות, סוסים, חמורים ופרדות.

בשנת 1952 סבתי החלה ללמוד בבית הספר היסודי (שבעבר היה מכיתה א' ועד כיתה ח') "זרם העובדים ממלכתי ב' " אשר היה נמצא ברעננה. משפחתה של סבתי עברה לגור בשיכון שברעננה בשנת 1956, וסבתי, ציפורה, המשיכה ללמוד באותו בית הספר, בו לאורך הזמן היא התחברה והכירה לעומק את שאר ילדי השיכון וילדים משיכונים סמוכים. כשסבתי גמרה את בית הספר היסודי, היא עברה לתיכון "אוסטרובסקי" (ע"ש ברוך אוסטרובסקי ראש העיר הראשון של רעננה). בכל אותה העת, סבתי נהנתה לשחק במשחקים כמו: קלאס, חמש אבנים, ארץ עיר, צוללות, תופסת ומחבואים. כמו כן, היא נהנתה מאוד לצלם, לצייר, להאזין לרדיו, לטפס על עצים, לנסוע לים ולבריכה ולקפוץ בחבל.

היכרות ונישואים ובניית משפחה

יוסי (סבי ובעלה של ציפורה), גר ברמת גן ושיחק שם כדורגל כשוער בקבוצת הנוער שלהם עד שהתגייס לצבא. לאחר שחרורו מן הצבא הוא עבר לשחק בקבוצת הבוגרים של הפועל רעננה (העיר שבה סבתי גרה). אביה ואחיה של סבתי היו נוהגים ללכת ולצפות במשחקים שלהם. בשנת 1964 אחד מחברי הקבוצה של סבי, אשר היה שכן של סבתי, אמר לה שיש בחור נחמד שהוא רוצה להכיר לה. תחילה, יוסי וציפורה החלו כידידים, ולאט לאט הפכו לחברים והתחילו לצאת יחד. יוסי היה ממשפחה יוצאת מרוקו ובאותה התקופה, הורים רבים לא הרשו לילדיהם לצאת או להיות חברים של אנשים מעדות שונות. למרות זאת, הוריה של סבתי קיבלו את הזוגיות שלה עם יוסי בצורה טובה מפני שמה שהיה חשוב להם היה שבן הזוג של ביתם יהיה בן אדם טוב, לא משנה מה היא העדה שלו. לעומת זאת, הוריו של סבי לא ידעו בתחילה על הזוגיות מכיוון שסבתי וסבי פחדו מתגובתם. לאחר שסיפרו להוריי סבי על הזוגיות הזו, היה להם יותר קשה להכיל אותה, אך לאחר זמן מה, הם התרגלו ואפילו התחילו לחבב את סבתי (ציפורה). בנובמבר, 1965, יוסי וציפורה התחתנו והולידו 5 בנים: עקיבא בן-עמי (1969), דרור בן-עמי (1971), ליאור בן-עמי (אבי: נולד ב- 1972), כפיר בן-עמי (1977), אדיר בן-עמי (1986). כיום יש לסבתי ולסבי 13 נכדים ו-2 נינים. משפחתנו חוגגת יחד בבית סבתי וסבי בימי הולדת, בחגים וכמובן בקידוש ביום שישי.

סיפורו של חפץ מיוחד העובר במשפחה מדור לדור

החפץ שבחרתי לספר עליו הוא מצלמה בשם: Kodak Box 620 אשר נוצרה בשנת 1932. המצלמה הזו עברה שלושה דורות, והגיעה לידי סבתי מרחל (אמה), אשר קיבלה את המצלמה הזו מסבה של סבתי (אביה של רחל). הוא קיבל את המצלמה הזו במתנה מבנו (דודה של סבתי) – אהרון כשהוא חזר ממלחמת העולם השנייה (מהצבא הרוסי אליו הוא התגייס) ללודז'.

מסר לדור הצעיר

ציפורה: "להשתדל להיות אדם חיובי ואכפתי כלפי אחרים ולנסות להבין את הדברים מנקודת המבט של האחר"

הזוית האישית

רז: נהניתי מאוד להשתתף בתוכנית הקשר הרב דורי ביחד עם סבתי מפני שיצא לי ללמוד על עברה של משפחתי בעבודת תיעוד זו. החלק ממנו הכי נהניתי בעבודה הוא ללמוד על ילדותה של סבתי, ובעיקר על המשחקים שהיא נהנתה לשחק בהיותה צעירה. במהלך העבודה חוויתי התלבטות אחת, והיא האם לבחור בנושא: עליה לארץ או בנושא: מקצוע ועיסוק. בסופו של דבר, החלטתי לבחור בנושא העלייה לארץ מכיוון שהרגשתי שהוא יותר מתחבר לנושא הבא שהוא: ילדותה של סבתי.

ציפורה:  נורא נהניתי לספר לנכדי, רז על עברי כי חשוב לי מאוד שהסיפורים שלי יעברו הלאה לדורות הבאים שבמשפחה.