מאגר סיפורי מורשת

שמי שושי ינון (מבית קריינר), סבתא של דניאלה לוין. בחרתי לספר את סיפורה של אמי, שרה ז"ל, לבית נסטלבאום.

אמי שרה (סלקה) הייתה אישה חזקה עם תעצומות נפש גדולות, שהתמודדה באומץ מול קשיים רגשיים שחוותה בגיל צעיר מאוד. היא הייתה רק בת 3 כשאמה נפטרה, ובת 5 כשאביה נהרג בתאונה. אימא שלי, יחד עם שלושת אחיה, הועברו לטיפולם של סבא וסבתא מצד אביה.

כשמלאו לה 13 שנה, לאחר שסיימה את לימודי החובה, נשלחה לבדה לעיר הגדולה, ורשה. החלטתה של סבתה של אמי לשחרר אותה בגיל כה צעיר, נבעה מהבנה שאמי הייתה מספיק בוגרת ומפוכחת לגילה, אחראית ושקולה ומסוגלת להתמודד ולעמוד בזכות עצמה. בוורשה המתין לאמי מכר של המשפחה, שסידר לה עבודה במפעל טקסטיל ומקום לינה בעליית גג. אמי השתכרה לבדה ושילמה את שכר הדירה והוצאות המחיה.

בשנת 1939 פלשו הגרמנים לפולין. ורשה הופגזה, ואמי החליטה להימלט עם המוני אנשים למזרח, לצד הסובייטי. המסע לברית המועצות היה קשה, ארוך ומסובך. בשנת 1939 אמי הוגלתה לסיביר למחנה עבודה. חיי העבודה בסיביר היו קשים מנשוא. הרבה אנשים לא שרדו בטמפרטורות של מינוס 35-40 מעלות. התנאים בהם חיה אמי היו קשים מאוד. קור בלתי נסבל, מחסור במזון ותנאי מגורים קשים במיוחד. אמי, יחד עם עשרות פליטים, שוכנה בקרונות רכבת ישנים שהוצאו מכלל שימוש.

העבודה ביער הייתה קשה ומסוכנת. הטכנולוגיה הייתה פרימיטיבית ביותר, והכל נעשה בידי אדם. עצים עבותים נוסרו במסורי יד ועובדו בגרזנים, בולי עץ רוכזו ונקשרו והורדו לנהרות. אמי נפלה לא פעם לנהר הקפוא, נשלפה וניצלה ממוות. עם סיום המלחמה, אמי ברחה דרך מדינות אסיה התיכונה – אוזבקיסטן, קירגיזסטן, קזחסטן, טורקמניסטן וטאג'יקיסטן.

אמי הכירה את אבי, יצחק (איזיק) קריינר, שנמלט אף הוא עם הוריו מהעיר קרילוב שבאוקראינה לכיוון ברית המועצות. במהלך מסעם של אבי ואמי, כל אחד בנפרד, נפגשו הורי בקזחסטן והחליטו להינשא. הם עשו את מסעם חזרה לפולין דרך צ'כיה, לאוסטריה והגיעו למחנה עקורים בגרמניה שנקרא "קאסל". הוריי שהו במחנה כארבע שנים. הם עלו ארצה בשנת 1949 באוניית מעפילים "מודיקה" דרך מרסיי, צרפת.

הוריי הגיעו ארצה בתאריך 21.3.1949, היישר למחנות עולים בפרדס חנה. באותה שנה, בתחילת נובמבר, נולדתי בבית חולים דג'אני ביפו, שהיה בבעלות משפחת דג'אני הערבית. לימים הוחלף השם ל"צהלון" שנקרא על שם הרופא היהודי-איטלקי בן המאה ה-17, יעקב צהלון. סמוך ללידתי, נקלטו הוריי יחד עם עולים נוספים בבתים שננטשו בשכונת סחנה דרויש ביפו.

מאלבום התמונות

גרנו במתחם שבו גרו עוד מספר משפחות. כל משפחה קיבלה חדר אחד, חצר משותפת וכמובן שירותים ומקלחת משותפים שהיו ממוקמים בחצר.

בשנת 1955 עברו הורי לשיכון עממי ביפו, במסגרת תוכנית ממשלתית ראשונה שהציעה רכישת דיור בסיוע ממשלתי, ונועדה לאפשר למי שהיה חפץ ועמד בתנאים לרכוש דירה במחיר סביר מלווה בהלוואות משכנתא של המדינה.

אבי נפטר בנובמבר 1987, ואמי נפטרה בדצמבר 1999. עם השנים הקמתי משפחה בהרצליה. יש לי בן בשם גיא ויש לו שלושה ילדים, ובתי קרן, לה יש שלושה ילדים. בני גר בת"א, ובתי גרה בהרצליה. אנחנו נפגשים בימי שישי לארוחת ערב ובחגים. אנחנו אוהבים להיפגש יחד למפגשים משפחתיים ולהנות אחד מהשני.

משפחתנו

הזוית האישית

דניאלה הנכדה המתעדת :למדתי סיפורים חדשים על סבתא רבתא שלי, אין ספק שזה היה מרתק. הסיפורים של סבתי השלימו לי את הסיפור המשפחתי.

סבתא שושי :נהניתי מאוד לעבוד עם נכדתי דניאלה ולספר את סיפורה של אמי. שמחתי מאוד להיות חלק מהתהליך ואני ממליצה בחום לכל מי שיזדמן לו לחוות ולקחת חלק בתכנית הקשר הרב דורי – זו תרומה גדולה מאוד לדור הצעיר.