מאגר סיפורי מורשת

שמי אורי, אני משתתף השנה בתוכנית הקשר הרב-דורי עם סבי, גדעון (גידי). יחד אנו מתעדים סיפור מחייו ומנציחים אותו במאגר המורשת.

סבא מספר: "נולדתי בעיר רחובות, שאז כונתה עדיין מושבה, בן אמצעי לשני אחים נוספים להורי, יפה וזלמן. אבי, יליד פולין, היה פעיל בנערותו בתנועת הנוער השומר הצעיר. יחד עם חלק מחבריו לתנועה עלה ארצה זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, והיה ממקימי קיבוץ גלאון שבנגב הצפוני.

אמי נולדה בכפר באזור הרי הקרפטים שבהונגריה. גורל משפחתה נקשר בגורל יהדות הונגריה עת החלו הנאצים בהשמדת יהדות הונגריה בשנת 1944. אמי גורשה יחד עם משפחתה למחנה ההשמדה אושוויץ. בגיל 17 נותרה אמי, יפה, סבתא רבתא של נכדי אורי וזוהר, כניצולה יחידה של משפחתה. אמי עלתה ארצה בסיוע שליחים של הסוכנות היהודית, והגיעה לקיבוץ גלאון שם הכירה את אבי.

לאחר שהורי החליטו לעזוב את קיבוץ גלאון, הם הקימו את ביתם ברחובות שם נולדתי וגדלתי עם אחיי. אבי היה ממקימי השירות להזרעה מלאכותית במכון וולקני שברחובות.

לאחר סיום לימודיי בתיכון, התגייסתי בחודש נובמבר 1969 לחיל התותחנים בצה"ל. הייתה זו תקופת מלחמת ההתשה שהתמשכה לאחר מלחמת ששת הימים. לאחר הכשרתי כתותחן, הגעתי לתעלת סואץ שבסיני בתחילת שנת 1970 כחייל צעיר בן 18 וחצי.

עם הגעתי לאזור שובצתי כאיש צוות באחד מארבעת התותחים בסוללה ב' בגדוד 403. הסוללה מוקמה באזור החלק הצפוני של תעלת סואץ. אלה היו תותחים מתניידים בקוטר 155 מ"מ שהותקנו על מרכב של טנקי שרמן מסוג M50-M. לאורך ימים ולילות ארוכים ירינו לעבר מטרות בצד המערבי של התעלה, הצד בו החזיקו המצרים. המצרים השיבו בהפגזות שלעיתים התקרבו למקום בו שהינו. לכן היינו צריכים לשנות את עמדות הירי ולנוע ללא הרף.

אכלנו, ישנו וחיינו על התותח. מקלחת הייתה עניין נדיר. פעם בשלושה שבועות יצאנו הביתה. הנסיעה ארכה שעות רבות. באותה תקופה לא היה טלפון בבית ולכן הדאגה של הוריי לשלומי הייתה מלווה באי ודאות.

כעבור כחודש הודיע לי מפקדי כי אני עובר עם עוד מספר חיילים למוצב שנמצא על גדות תעלת סואץ שכונה בשם "טמפו". המוצבים כונו מעוזים. לפני הגעתנו למעוז היה עלינו לעבור הכשרה מהירה של מספר ימים בהפעלת מרגמות בקוטר 160 מ"מ.

מעוז טמפו היה הצפוני ביותר והנסיעה וההגעה אליו היו אתגר בפני עצמם. יצאנו מבסיס עורפי ממקום שנקרא בלוזה בשיירה של מספר זחלמ"ים (זחל משוריין). הנסיעה הייתה לאורך סוללת העפר של תעלת סואץ והיה עלינו לעבור דרך מעוזים בדרך ולהוריד חיילים שם. במהלך הנסיעה הפגיזו המצרים ללא הרף את האזור.

במעוז שהו חיילים מחיילות שונים: חיל רגלים, שריון ותותחנים. התותחנים הפעילו 2 מרגמות ושני תותחים שהיו למעשה טנקים מדגם "סטלין" שיוצרו בברית המועצות ונלקחו שלל במלחמת ששת הימים.

התקופה במעוז הייתה אחת התקופות הקשות בחיי. המוצב הופגז ללא הרף. היה צורך להפעיל את המרגמות והתותחים ולאייש עמדות תצפית גם בזמן הפגזה. למרבה הצער, לכוחותינו היו נפגעים רבים הן באזור המוצב והן סביבו. בתקופה זו גייס צה"ל מפקדים מתנדבים במילואים שכונו "נמרים". הם הגיעו גם לטמפו. ניסיונם הקרבי, בגרותם וקור רוחם עזרו להשרות אווירה של ביטחון שיש על מי לסמוך. התמונה צולמה מהמעוז לכיוון מערב, הצד השני של התעלה, בו ישבו החיילים המצרים.

מן המעוז במלחמת ששת הימים

כעבור מספר חודשים יצאתי למסלול הכשרה ארוך שתחילתו קורס מפקדי כיתות ובהמשך קורס קצינים. בתאריך 7 באוגוסט 1970, מעט אחרי יציאתי מהמוצב וביום הולדתי ה-19, הוכרז על הפסקת אש. למעשה מחזור הגיוס שלי היה האחרון שהספיק להשתתף במלחמת ההתשה.

השתחררתי משירות סדיר בצה"ל בשנת 1972. לא חלפה אלא שנה בלבד ופרצה מלחמת יום כיפור. השתתפתי במלחמה זו כקצין מילואים צעיר ופיקדתי על סוללת תותחים מתנייעת. אלו היו תותחים מסוג מתקדם יותר M-109 שכונה "רוכב". הסוללה שהתה יחד עם הגדוד בשטח בצפון רמת הגולן שנכבש במהלך המלחמה ולכן כונה "המובלעת הסורית". שוב מצאתי עצמי משתתף בחורף מושלג במלחמת התשה שנייה, הפעם מול הסורים.

מלחמה זו פרצה בהפתעה ולכן החלה כאשר כוחותינו לא היו ערוכים לקראתה. אז נולד הביטוי "מחדל". אני, כמו רבים מחברי הלוחמים, למדנו על בשרנו את הביטוי: "לעולם אל תזלזל באויב שמולך וביכולותיו ולעולם אל תהיה בטוח בידיעת כוונותיו".

חלפו תשע שנים ובשנת 1982, מספר חודשים לאחר לידת בני הבכור יונתן, אבא של אורי, פרצה מלחמת שלום הגליל. במלחמה זו הייתי סגן מפקד הגדוד (סמג"ד). הגדוד נע לאורך חוף הים והגיע לדאמור שבפאתי ביירות.

סיפור מלחמות ישראל שלוב בסיפור חיי. אני מקווה כי נכדיי יזכו לסיפור חיים שקט יותר.

הזוית האישית

סבא גידי: היה לי חשוב לשתף את אורי במה שחוויתי באחת התקופות הקשות בחיי. לא הרביתי לשתף בחוויות אלה גם את בני משפחתי. אני שמח שניתנה לי ההזדמנות לשתף את אורי ואיתו גם את שאר המשפחה בחלק זה של סיפור חיי.

אורי הנכד המתעד: היה לי מאוד כיף ללמוד מסבא על הדברים שהוא עבר. היה מעניין ללמוד ממישהו שכבר ראה עולם ויש לו ניסיון. לא תמיד קל לספר דברים כאלה ואני מעריך את זה.