מאגר סיפורי מורשת

הסיבה שבחרתי בנושא הזה היא כי הוא מתקשר למה שקורה היום אצלנו במדינה. בימים אלה אתה אביתר והחברים שלך בני דורך חווים מלחמה קשה שעוברת כרגע עלינו במדינה ואני רוצה לספר לך על מלחמה פרטית שלי שהייתה כשהייתי בגילך. זה כמובן מבלי להשוות' כי זו הייתה מלחמה פרטית של ילד בגילך ולא מלחמה קשה כמו שעוברת כיום על המדינה שלנו. אבל בכל זאת יש קשר בין הדברים.

אני אז חייתי בארגנטינה מכיוון שאבא שלי היה הנציג לדרום אמריקה של חברת צים – חברת הספנות הלאומית של ישראל. התקופה הייתה לאחר לכידתו של אדולף אייכמן הצורר הגדול. הוא נלכד בארגנטינה והובא לארץ למשפט שבסופו נמצא כמובן אשם והוצא להורג. ארגנטינה הייתה מדינה שהייתה ידועה באנטישמיות ששררה בה ולכידתו של אייכמן הגבירה עוד יותר את האנטישמיות הזו למימדים שלא היו מוכרים לפני כן. זה בא לידי ביטוי בכך שהרחובות היו מלאים בכתובות נגד יהודים ובצלבי קרס היו גם התקפות נגד יהודים. אבל אנחנו אישית לא סבלנו מהתקפות ברחוב כמו שאחרים נתקלו בהן.

למדתי בבית ספר לבנים בלבד.  בית ספר דו לשוני אנגלי וספרדי שהכבוד היה ערך עליון בבית הספר.

התלמידים היו בני החברה הגבוהה של בואנוס איירס, בנים של דיפלומטים, שליחים של חברות בינלאומיות ועוד.

בבית הספר הזה אוי לו למי שקילל את האמא או האבא של מישהו אחר. על זה היו רבים והולכים מכות בצורה מאוד מאוד רצינית ואצלי נוסף הנושא של היהדות והישראליות שלי שאותם אני לא הסתרתי ולהיפך – אפילו יצא לי להבליט אותם. כשנכנסתי לבית הספר עדיין לא ידעתי אנגלית – ידעתי רק ספרדית. אבל בבוקר, ביום הראשון נכנסנו לאולם כל התלמידים; המנהל הקריא משהו באנגלית, כולם הרכינו ראש ובסוף הצטלבו. מבלי להבין אף מילה הבנתי שמדובר בתפילה ולמחרת באתי עם מכתב מאבא שלי שמבקש לשחרר אותי מהתפילה.

הייתי הראשון והיחיד בבית הספר שביקש לעשות את זה וכמובן שבקשתי קוימה. כשנשאלתי על ידי תלמידים למה אני עושה את זה אמרתי מכיוון שאני יהודי וזאת תפילה נוצרית ולכן לא מתאים לי להשתתף בה.

מפה שהיהדות שלי מיד בלטה אבל אני חייב לציין שלאחר זמן מסוים הצטרפו אליי עוד יהודים ועוד נוצרים מכתות אחרות – לא קתולים – ואני בעצם פתחתי שם את האפשרות של לא להשתתף בתפילה.

היות והיהדות שלי בלטה מיד זה משך אליי כמובן את האנטישמיות שהייתה חבויה ולא כל כך חבויה אצל חלק לא מועט מהתלמידים. על הרקע הזה בעצם יצא לי לריב כמעט על בסיס יומיומי.

לא הייתי מוכן לשתוק למי שהעליב את היהדות או הישראליות שלי.

למזלי הייתי די חזק לגילי ולכן יכולתי לריב ללא חשש אף על פי שלא פעם חזרתי הביתה חבול ואפילו פצוע כתוצאה מהמריבות האלה.

הדבר הכי מדהים מהאירועים האלה זה שרוב אלה שהתבטאו בביטויים האנטישמים לא כל כך הבינו בעצם מה הם עושים. אלה היו ביטויים ודעות שהם ינקו בבית שלהם – אפשר לומר עם חלב אימם – אבל זה כמובן לא שינה את העובדה שהם השתמשו בזה ואני רבתי איתם על זה אפילו עם גדולים ממני.

כך עברה השנה הראשונה עם מריבות כמעט על בסיס יומיומי.

במהלך אחת המריבות שהייתה חריפה מאוד נקראתי למנהל וכתוצאה מזה גם הוזמנו ההורים שלי אליו.

כשנשאלתי למה רבתי אמרתי שלא אכפת לי שיקללו אותי אבל שלא יקללו לא את האמא שלי, לא את המדינה שלי ולא את היהדות שלי. אז המנהל אמר להורים שלי שאם היה לו בן כזה הוא היה מאוד גאה בו וכך נגמר האירוע הזה. בשנה השנייה או השלישית – אני כבר לא זוכר בדיוק – נגמר משפט אייכמן והוא נמצא כמובן אשם והוצא להורג. מיד למחרת ירו – אמנם לפנות בוקר – על המשרד של אבא שלי וזה היה עוד אחד מגילויי האנטישמיות שהמדינה הזאת "התברכה" בהם.

כל האירועים והמאבקים האלה גרמו לכך שהזהות הציונית שלי התחזקה עוד יותר וגרמה לכך שבמהלך חיי לא שקלתי אפילו פעם אחת לעזוב את המדינה.

בימינו אלה אנחנו רואים שהאנטישמיות גואה בעולם בשיעור שלא היה כדוגמתו מאז מלחמת העולם השניה ומכאן מתחזקת עוד יותר ההכרה שאין לנו ארץ אחרת!

הזוית האישית

זוית אישית של הנכד: ממש כיף שסבא בא להתארח בבית הספר. היה מעניין להכיר את הסיפור של סבא. זוית אישית של סבא: היה חשוב לחשוף בפני אביתר את החוויות שחוויתי כשהייתי בגילו ולשתף אותו במסקנות שלי מהאירועים הללו. כמו כן היה נחמד ומעניין להכיר את הכיתה של אביתר, להשתתף בפעילויות ולהיחשף לסיפורים שסופרו במפגש.