מאגר סיפורי מורשת

שמי נטע לוי, השתתפתי בתוכנית הקשר  הרב דורי השנה בבית ספרי ובחרתי להשתתף יחד עם סבי, יצחק זאב נס, אנחנו קוראים לו סבא איקה.

סבא איקה, אבא של אימא, נולד ב י"ז בתמוז תש"ד. ילד שני בין שתי אחיות, ציפי וחנה. אמו, חיה שרה, נולדה בשנת 1916 בוינה ולאחר שהוריה נפרדו עברה עם אביה ואחיה לעיירה דונייסטקסטרדה. אביו, נפתלי הרץ (הרצל) נולד בשנת 1915 בפולין. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה היגרה משפחתו לעיירה דונייסטקסטרדה. הוריו הכירו בצעירותם בחו"ל ונישאו לאחר עלייתם ארצה.

סבא נולד וגדל בנתניה. מסיבת בר המצווה שלו נערכה בתמוז תשי"ז. ביום הולדתו ה-60 של סבא, הוציאו סבא וסבתא ספר על שורשיו ותקופת ילדותו, ואני בחרתי לספר את סיפור בר המצווה. סבא נפטר לפני כשנתיים, מספר חודשים לפני שחגג 78.

סבא מספר:

"בר המצווה, אחד האירועים המרכזיים בחיי הבן היהודי, היה עבורי אירוע בעל משמעות רבה. גם עבור הוריי שאני להם בנם היחיד (יש לי שתי אחיות), היה האירוע מרגש במיוחד ורב חשיבות.

חברו של אבא, אברהם גרז'מובסקי, לימד אותי את ההפטרה של פרשת "פנחס", ושמואל דודי כתב את הדרשה. בהתקרב שבת בר המצווה, ניכרה בבית תכונה מיוחדת. אימא ודודותיי החלו בהכנות קדחתניות כבר ביום חמישי. הכל עשו בעצמן: החל מהכשרת העופות (לאחר שנשחטו ונוצותיהם נמרטו אצל השוחט) ועד להכנת התבשילים ומאפים ערבים לחך כיד המלך. כמו בכל השמחות שחגגו במשפחה, גם הפעם התגייסו נשות המשפחה לעזרה כמקובל. למנות שהכינו הנשים, נוספו מנות אחדות אותן הזמינה אימא ממסעדה הונגרית בעיר "מסעדת הרשל". האמבטיה מולאה בבלוקים של קרח על מנת לקרר את בקבוקי השתייה הקלה והבירה.

לכבוד  האירוע קיבלתי נעליים ובגדים חדשים: מכנסיים קצרים (כך היה מקובל) וחולצה לבנה חגיגית. הבית המה אדם: כל בני המשפחה המורחבת התארחו בביתנו, בביתם של חיה ושמואל ובביתם של ברטוש ומוצ'י (הדודים). עליתי לתורה נרגש עד מאוד בבוקר שבת, פרשת "פנחס", בבית הכסת הגדול בנתניה. הוריי ליוו אותי בעיניים אוהבות. דמעות של אושר כיסו את פניהם.

במוצאי שבת התכנסנו בני משפחה, קרובים, חבריי מבני עקיבא ומבית הספר למסיבה גדולה באולם "בית זאב ז'בוטינסקי". עמדתי מול קהל רב המביט בי באהדה וקראתי בהתרגשות את הדרשה. מעליי התנוססה תמונתו של ז'בוטינסקי. בסיום דבריי, נשא אותי שוני דודי על הכתפיים ופתח בריקודי בר מצווה.

מתנות הן חלק  בלתי נפרד משמחת בר המצווה… מהוריי קיבלתי זוג אופניים, מקרוביי, כמקובל באותם ימים, קיבלתי בעיקר ספרי קודש. דודיי פרוקי וריבצ'ו העניקו לי כמו לכל אחד מבני הדודים שהגיעו למצוות שעון זהב עם רצועת עור (רצועת זהב הבטיחו להביא לחתונה…). אגב, מאחר ויום הולדתי חל בצום י"ז בתמוז, לא חגגו אותו ולא נהניתי כל שנות ילדותי ממתנות…

מאז שבת בר המצווה הקפדתי לשבת בסמוך לאבי בתפילות יום השבת בבית הכנסת, בשל המחויבות שחשתי. עד מועד זה הייתי מגיע עם אבא לבית הכנסת, אך מסתובב רוב הזמן מחוצה לו עם חבריי, לעיתים אף פנינו לטייל בטיילת שלאורך חוף הים".

הזוית האישית

נטע: סיפור זה, סיפור הבר מצווה מוקדש לזיכרו של סבי, סבא נפטר לפני כשנתיים, מספר חודשים לפני שחגג את יום הולדתו ה-78.