מאגר סיפורי מורשת

הילדות באיראן

סבתא חנה נולדה בשנת 1948 בעיר שירז שבאיראן, הצעירה מבין ארבעה אחים ואחיות. סבתא חנה נולדה בשם פרחונדה. במהלך ילדותה גרה פרחונדה בסביבה מוסלמית ולמדה בבית ספר מוסלמי בשכונת מגוריה. בתור ילדה חוותה גילויי אנטישמיות של קריאות גנאי מהילדים המוסלמים בשכונה. מאחר שלמדה בבית ספר מוסלמי, בזמן לימודי הקוראן לא איפשרו לילדים היהודים להישאר בכיתה. על אף כל זאת, הייתה לפרחונדה ילדות מאושרת עד שאביה נקלע לקשיים כלכליים ולחובות גדולים. באותו זמן הסוכנות היהודית פעלה ברחבי העולם וגם באיראן לעידוד עליית יהודים לארץ ישראל.

העלייה וההתאקלמות בארץ ישראל

בשנת 1958 החליטה המשפחה של סבתא לעלות לארץ ישראל. נציגי הסוכנות העבירו אותם משירז לטהרן (עיר הבירה של איראן) לשהייה במחנה קליטה, שם הם המתינו שבועיים עד הטיסה לארץ. לאחר הנחיתה בארץ ישראל נתנו לכל העולים שמות ישראליים והילדה פרחונדה בחרה לעצמה את השם חנה (שם ששמעה בסביבתה ואהבה). את המשפחה העבירו למעברה בחבל עדולם שליד בית שמש. אבא של סבתא חנה ואחיה הבכור נשלחו מיד לעבוד בסלילת כבישים. אחרי חודשיים בעקבות הצעה של דודיה, עברו לגור בקרבתם בעיירה אזור, שם היא נשלחה ללמוד בבית הספר בכיתה ג'. בשל הבדלי התרבויות ילדי הכיתה לעגו לה על מוצאה הפרסי אך מאחר שהייתה תלמידה טובה וחברה טובה הפכה לאהובה על חבריה לכיתה. בתקופה זו אביה ואחיה המשיכו לעבוד בסלילת כבישים באזור ירושלים והגיעו הביתה רק בסופי שבוע ואמה, שלא הכירה את השפה העברית, גידלה שלושה ילדים קטנים לבדה באזור.

חייה הבוגרים של חנה

אחרי שמונה שנות לימוד יצאה סבתא ללימודי מקצוע בכדי לעבוד ולעזור בכלכלת המשפחה. תחילה הייתה מזכירה במשרד עורכי דין ובמקביל עסקה בספרות כשבע שנים. בשנת 1969 הכירה סבתא את בעלה משיח דרך חברים, ובשנת 1971 הם התחתנו ובנו את ביתם בחולון שם הם גרים עד היום. אחרי החתונה נולדה להם ביתם הבכורה נילי (אמא שלי). לאחר חמש שנים התחילה לעבוד כסייעת בגן ילדים לשלושים ושש שנים עד הפנסיה. במהלך הפנסיה התחילה סבתא לצייר וכיום הציורים תלויים ברחבי ביתה. היא עוזרת רבות בגידול הנכדים וכל יום שישי אנחנו מתארחים אצלם לקידוש משפחתי עם האוכל הפרסי. וכיום סבתא חנה מאושרת עם בעל אוהב שלושה ילדים מקסימים ואחד עשרה נכדים מהממים!

הזוית האישית

יעל: נהניתי מזמן איכות עם סבתא והתרגשתי לשמוע דברים חדשים על עברה ועל סיפור חייה זה היה ממש מרגש ומהנה. הבחירה של שם חדש עם העליה לארץ מיוחדת בעיני כי כיום אנחנו נשארים לרוב עם השם שלנו בלי לשנות אות.

סבתא חנה: היה כיף ומרגש. שמחתי להעביר את הסיפור הלאה ונהניתי מזמן האיכות של יעל נכדתי האהובה ושלי יחד. חשוב בעיני שהנכדים יהיו מודעים לסיפורים שלנו ועד כמה היה משמעותי עבורינו לעלות לארץ ישראל.