מאגר סיפורי מורשת

שמי זהר, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי, רותי ינאי. יחד אנו מתעדות את סיפור מחייה של סבתי ומנציחות אותו במאגר המורשת.

וכך סיפרה לי סבתי: "נולדתי בטבעון בשנת 1951 בת לטרודה ואברהם אקשטיין, הבת האמצעית בין שלושה ילדים. זוכרת בית צמוד קרקע עם עצי פרי בגינה ועץ אלון שעשה צל מעל ארגז החול בו שיחקנו. בגינה היה לנו לול תרנגולות קטן, כך היה לנו גם ביצים לאכול. ילדי השכונה נהגו לשחק יחד בחבל גומי, קלאס ובחמש אבנים. נהגנו לשבת על שפת המדרכה, רגליים על הכביש, לא היה ממה לדאוג כי רכבים לא נסעו בכביש.

סבי וסבתי מצד אמי התגוררו בלונדון, עיר הבירה של אנגליה, ונהגו לשלוח לנו חבילות שתמיד שימחו אותנו. כך היינו הראשונים עם אופניים שקיבלנו בחבילה. לרוב קיבלנו עוגיות, בגדים ומשחקים, מה שעזר למשפחה מאוד כי הייתה תקופת צנע ולא תמיד היה מזון זמין, נעליים היו מצרך יקר מאוד.

כשהייתי בסוף גן חובה, אמי, אחותי, אחי ואני נסענו ללונדון לביקור. היום נוסעים לנתב"ג וטסים חמש שעות, אך באותם ימים הדרך הייתה ארוכה ומאתגרת. בהפלגה של שלושה ימים הגענו לדרום איטליה ונקלענו לסערה בים והרגשתי ממש לא טוב. אני זוכרת ביקור בפומפיי, העיר שסבלה מהלבה של הרי הגעש שהתפרצו. זכור לי שהביקור במקום הזה הפחיד אותי, ראיתי כלב וילד מאובנים.

ברכבת שינה המשכנו לרומא וברכבת נוספת המשכנו לפריז, ומפריז ללונדון באמצעות מעבורת. אני זוכרת את מגדל אייפל הגדול והמרשים ביופיו. בלונדון פגשנו את סבא וסבתא שמאוד התרגשו לפגוש אותנו והתגאו בנו מאוד. זוכרת מלונדון את ארמון המלוכה עם השומרים, את הגשר הנפתח, לראשונה ראיתי מדרגות נעות ובתים רבי קומות. אפילו לראשונה טעמתי מקל סוכר (שערות סבתא) ונהניתי בלונה פארק.

אחרי מספר ימים התחלנו במסע חזרה הביתה באותה הדרך, עם המון חוויות וזכרונות. אפילו אני זוכרת שאיבדתי בדרך את הבובה שלי שמאוד אהבתי."

הזוית האישית

סבתא רותי: נכדתי המתוקה, הייתה לי חוויה נעימה לעניין אותך בסיפורי ילדותי. חשוב שתכירי דרך הסיפור והתמונות כיצד חיו פעם וכיצד הכל התקדם והתפתח.