מאגר סיפורי מורשת

שמי טל, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי, מדינה לוי. יחד אנו מתעדים את סיפור מחייה של סבתי ומנציחים אותו במאגר המורשת.

סבתא שלי הייתה ילדה שובבה מאוד. היא הבת הרביעית מבין תשעה אחים ואחיות שנולדו בשכונת בית ישראל בירושלים. מגיל צעיר סבתא שלי הייתה מאוד פעילה ועזרה לאחים הגדולים ולהורים שלה בכל דבר שהיה צריך. לאבא של סבתא שלי הייתה חנות מכולת ברחוב קרוב לבית שבו הם גרו. סבתא שלי והאחים שלה היו צריכים לסחוב שקים ענקיים של קמח וסוכר מקצה אחד של הרחוב לקצה השני שבו הייתה המכולת. השקים היו כבדים מאוד והדרך למכולת עברה בעלייה תלולה. סבתא שלי לא ויתרה ואמרה שהיא חזקה כמו הבנים והייתה סוחבת שווה בשווה עם אחיה. כאשר נולדו האחים הצעירים ממנה, הפכה סבתא שלי להיות אחותם הגדולה ומי שאחראית עליהם. הקשר בין סבתא שלי לאחים שלה היה ועדיין חזק מאוד. קשר של כבוד ושל מסירות.

בגיל הנעורים, סבתא שלי, שבאה ממשפחה ציונית שעסקה בעידוד העלייה לארץ, הצטרפה לתנועת הנוער בית"ר. סבתא שלי האמינה בתורה של זאב ז'בוטינסקי מייסד בית"ר ומאוד אהבה את הארץ שלנו. בתנועת הנוער סבתא שלי הפכה להיות מדריכה נערצת ובהמשך נהייתה למפקדת המעוז הראשונה שהיא אישה. היא ארגנה מחנות לחניכים שבהם היו ישנים מחוץ לבית במשך שבועיים ועושים פעולות של תנאי שדה, פעילות גופנית, טיולים, הכרת הארץ, מורשת קרב והיסטוריה של עם ישראל.

בסיפור הזה רציתי לספר על סיפור האהבה של סבא וסבתא שלי. סבא שלי גר ברחוב במקביל לרחוב שבו גרה סבתא שלי. הוא גר עם סבא וסבתא שלו ועם אימו. בגיל צעיר כבר היה נמשך אל הבית של סבתא שלי שהיה בית חם ושוקק חיים והיה משחק שם עם אחיה הגדולים. יום אחד כשהיה בן שבע, עבר ברחוב ופגש את סבתא שלי ואחותה. סבתא שלי אמרה לו: "אלישע, רוצה הפתעה?" סבא שלי, שמאוד רצה הפתעה וחשב שיקבל ממנה ממתק מהמכולת של אבא שלה, מיד אמר כן! אז אמרה לו סבתא: "אז תפתח את הפה ואת העיניים." כשהוא מחכה בכיליון עיניים, זרקה עליו סבתא גוש של מלח וברחה הביתה בצחוק שובב. סבא מאוד נפגע והלך לבכות לאימו. מאז הוא למד להיזהר משובבותה ועדיין היה הולך לשחק בחצר הבית של סבתא שלי.

כאשר גדלו, הלכו ביחד לתנועת הנוער בית"ר. סבתא שלי הייתה המפקדת וסבא שלי מדריך נערץ על החניכים. הם היו מבלים עם החניכים הרבה במקומות שונים בארץ. מאז ועד היום, סבתא וסבא שלי התחתנו ונולדו להם חמישה ילדים, נכדים ונקווה שהנינים בדרך!

הזוית האישית

טל הנכד המתעד: את הסיפורים של סבא וסבתא שלי יוצא לי לשמוע די הרבה פעמים. כשאנחנו נפגשים, סבא וסבתא מספרים לנו הרבה דברים מהעבר שלהם. יש להם סיפורי גבורה על דברים מדהימים שעשו ושדרשו אומץ רב, ויש להם סיפורים מצחיקים איך סבא שלי רצה להיות חבר של סבתא שלי ואיך היה צריך להתאמץ כדי לזכות בתשומת ליבה. אני שמח תמיד לפגוש את סבתא שלי ולשמוע עוד ועוד סיפורים.

סבתא מדינה: נהניתי מאוד לבוא לנהלל בכל המפגשים שהיו. נהלל הוא מקום מלא בהיסטוריה של המדינה ושל משפחות שהתפרסמו בזכות הסיפורים שלהן. גם למשפחה שלנו יש סיפור ואני שמחה שנתתם מקום לסיפורים שלנו. אנחנו גאים להיות חלק מהמדינה שלנו, להיות בה מיום היוולדה ולגדל בה את ילדינו ונכדינו. אני וסבא של טל נולדנו בשנת 1947 מיד אחרי ההצבעה באו"ם, ולי קוראים "מדינה" על שם המדינה שהייתה בדרך.