מאגר סיפורי מורשת

שמי ניצן, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי, מרשה מיכאל. יחד אנו מתעדים את סיפור מחייה של סבתי ומנציחים אותו במאגר המורשת. הסיפור עוסק בעלייתה של סבתא מרשה לישראל.

סבתא מרשה טיילה בקיץ 1968 באירופה, וסיכמה עם אביה לבוא לביקור בישראל כדי להבין מתוך סקרנות מה זה להיות בקיבוץ בישראל. סבתא הגיעה לקיבוץ נגבה, שם היו לה מכרים. בנגבה בילתה סבתא כמה שבועות, במהלכם השתתפה בקטיף אגסים ותפוזים ובעבודה במטבח. המשפט הראשון שסבתא למדה בעברית היה "אני קוטפת אגסים", וזאת הייתה הפעם הראשונה שעבדה במטבח ציבורי (ולא ביתי, פרטי), ולרוע מזלה התבקשה לחתוך כמות גדולה של עופות, מה שהיה חוויה קשה. ביום השני שסבתא הייתה בנגבה, חבר מהקיבוץ לקח אותה לבקר בקיבוץ שדה יואב הסמוך. בשדה יואב סבתא פגשה לראשונה את סבא ג'ף, והם בילו ביחד. סבתא חזרה לארה"ב בסוף הקיץ, ובחופשת חג המולד שבה לארץ לביקור נוסף שבמהלכו סבתא וסבא ג'ף החליטו להיות זוג ולהתחתן. בעקבות זאת, סבתא מרשה חזרה לארה"ב כדי לספר להוריה ולסיים את חובותיה לעבודה שלה כמורה בבית ספר יסודי. בסיום חג הפסח עזבה סבתא את ארה"ב ועלתה לישראל במטוס אל על ב-17/04/1969. חודשיים אחרי, סבתא התחתנה עם סבא ג'ף והם בנו את ביתם בשדה יואב.

החיים של סבתא מרשה בשדה יואב היו מאוד שונים מהחיים שלה בארה"ב: ממורה בבית ספר יסודי לעובדת במטבח, במכבסה, בבית התינוקות ובשדה הכותנה. סבתא הייתה צריכה להתרגל לעבור מעבודה לא פיזית לעבודה פיזית קשה, ותוך כדי כך למדה עברית באולפן שהיה בקיבוץ נגבה. לסבתא היה כלב בשם גורי שליווה אותה לאולפן בכל פעם. סבתא זוכרת שהתבקשה לכתוב איך היא מרגישה בארץ, והיא כתבה באנגלית שהיא שמחה להיות בארץ בקיבוץ. כשנשאלה מדוע כתבה באנגלית ולא בעברית, סבתא ענתה שלא מצאה במילון את המילה "מבסוטה", שהייתה התשובה שסבתא שמעה בכל מקום. באולפן היו יחד עם סבתא עולים חדשים דוברי צרפתית, וסבתא כל הזמן תרגמה להם לצרפתית את מה שהמורה באולפן אמרה. כך יצא שסבתא שיפרה את הצרפתית שלה יותר משלמדה עברית.

סבתא סיפרה שהיה לה קשה להבדיל בין השפה העברית והערבית. פעם אחת סבתא האזינה לרדיו בקול גבוה במהלך שעות הצהריים, והשכנים ששמעו את הרדיו באו לשאול אותה מדוע היא מקשיבה לרדיו בקול כל כך גבוה בשעות הצהריים, בהן מקובל להיות בשקט בקיבוץ, וגם למה היא מקשיבה למוזיקה בערבית, ולא בעברית.

סבתא גם הייתה צריכה להתרגל לאוכל בארץ. הייתה ארוחת ערב בקיבוץ שבה המאכלים היו פזורים על השולחנות, וכל אחד לקח לצלחת שלו את מה שרצה לאכול. סבתא שמה לב שהאנשים לקחו ממרח אדום, ושאלה את ההורים המאמצים שלה בקיבוץ מהו אותו ממרח אדום. האבא המאמץ שלה ענה לה שזאת ריבה, וסבתא לקחה כמות גדולה. אבל, כשטעמה מה"ריבה" נחרדה לגלות את החריפות שלה, וכך למדה מהו סחוג, וגם את ההומור של חבריה לקיבוץ.

לפני שסבתא החליטה לעלות לישראל בעקבות האהבה שמצאה בארץ, היו לה תוכניות אחרות. סבתא רצתה לעבור לגור במערב ארה"ב ולגור בשמורה של אינדיאנים, מה שמכונה בארה"ב "המערב הפרוע". כך יצא שבמקום מערב פרוע בארה"ב, קיבלה סבתא את המזרח התיכון הפרוע.

הזוית האישית

ניצן הנכד המתעד: למדתי שכיף לי לבלות יחד עם סבתא מרשה, וכשאנחנו ביחד אפשר ללמוד אחד על השנייה הרבה דברים, למשל את סיפור העלייה שלה.

סבתא מרשה: היה לי כיף לשבת עם ניצן ולהקשיב לשאלות שלו, ולשאול אותו שאלות על מה הוא יודע עלי ולהקשיב לדברים שלו. נהניתי מכל המפגשים, ובמיוחד מהמפגש על גלגולו של חפץ. למדתי דברים חדשים על ניצן, כמו מה באמת מעניין אותו.