מאגר סיפורי מורשת

שמי עופר, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי, טובה שביט (לבית לסינג). יחד אנו מתעדים את סיפור מחייה של סבתי ומנציחים אותו במאגר המורשת.

סבתא טובה נולדה בשנת 1953 בישראל, בחדרה. בשנת 1971, סבתא שלי התגייסה לצה"ל. לא ידעו מראש לאן מתגייסים. סבתא יצאה לטירונות במחנה 80. חודש דצמבר היה קר והחורף היה קשה. גשם ירד ללא הפסק. החיילות ישנו באוהלים על מיטות צבאיות ללא חימום.

בסוף הטירונות קראו לה לפגישה עם מפקדת יחידת מורות בפיקוד הצפון. המפקדת הפגישה אותה עם אזרח. התברר שהוא מנהל "בי"ס שדה כרמל" והוא חיפש חיילות לתפקיד מדריכות טיולים. סבתא נבחרה להיות אחת משתי חיילות. החיילת השנייה הייתה מקיבוץ אלונים. הן לא הכירו זו את זו, אבל שמחו מאוד. סבתא גרה אז בבית לחם הגלילית, וזה היה נוח מאוד לעשות את כל הנסיעות ביחד מצומת אלונים.

מיד עם הגיוס הן קיבלו דירה קטנה למגורים במושב ניר עציון שבכרמל. זהו מושב דתי, וזו הייתה חוויה בפני עצמה לגור ולחיות עם אנשים דתיים שומרי מסורת. בשבתות, כשנשארו, הן היו יוצאות איתם לטיולים רגליים בוואדיות ליד ניר עציון. הטיולים היו מאוד מעניינים ושונים והחברים היו מאוד מיוחדים. לאחד מהם היה אוסף של כעשרה נחשים בתוך החדר שלו. כולם היו אחרי צבא ועבדו במושב בעיקר בבננות. החיילות היו יורדות איתם למטעי הבננות וכך הכירו גידול שלא היה מוכר להן מהעמק.

בחיי יום יום סבתא והחברה שלה היו יוצאות להדרכה בכרמל. המטיילים היו מסוגים שונים: חיילים ותלמידי בית ספר יסודי או תיכון מכל הארץ. המקומות שבהם טיילו איתם היו בכל רחבי הכרמל: נחל יגור, שמורת מעגן מיכאל, מוחרקה, שמורת חי בר ועוד. כל הטיולים היו ברגל. הן היו נפגשות עם המטיילים בכל מיני נקודות ציון ומשם יוצאים לטיול ברגל.

חוויה זכורה ביותר של סבתא: הגיעו לטיול תלמידים מירושלים עם מורה מחליפה כי המורה שלהם ילדה. הם היו מאוד לא ממושמעים. כל מה שהמורה המחליפה אמרה, השתדלו לעשות ההפך. סבתא החליטה שהיא תנהל את הכיתה ולא המורה. באותו יום היה טיול מאוד קשה, בנחל יגור ביום חם במיוחד. הטיול היה בעליה. בדרך כלל יורדים את הנחל, הפעם הוחלט לעלות בו. סבתא דאגה שהילדים ישימו לב טוב טוב איך הם עולים ושלא יפלו, שהבנים יעזרו לבנות, ושיהיו ממושמעים. היא גם הקפידה שהתלמידים יחבשו כובע. בעיקר היה חשוב לשתות. חלק מהתלמידים התנגדו. סבתא הושיבה את כולם והתלמידים היו צריכים להראות לה שהם שותים. רק אז המשיכו לטפס. כשהגיעו לנקודת המפגש הם ראו מספר אמבולנסים. התברר שבכל כיתה התייבשו ילדים והיו צריכים לפנות אותם לבתי חולים בחיפה. רק בכיתה שסבתא הדריכה לא התייבש אף תלמיד או מלווה. התלמידים האלה נקשרו מאוד אל סבתא וכשחזרו הביתה שלחו לה מכתבים ואפילו כובע יפה במתנה והקשר איתם נמשך מספר שנים.

סבתא מאוד נהנתה מהשירות הזה. בימים ההם לבנות לא היה שירות משמעותי כמו היום. הן שימשו בעיקר כפקידות של קצינים ובדרך כלל השירות היה די משעמם. סבתא אומרת שהשירות שלה לא היה משעמם לא ביום ולא בערבים שבהם בילו עם בני המושב.

הזוית האישית

עופר הנכד המתעד: למדתי על תקופה בחיים של סבתא שבכלל לא ידעתי שזה מה שהיא עשתה בתקופת הצבא. גם למדתי שהיו בתי ספר של החברה להגנת הטבע שבהם מדריכים שעוסקים בהדרכת מטיילים ברחבי הארץ. היה לי כיף להעביר הרבה זמן עם סבתא.

סבתא טובה: החוויה שלי מכתיבת הסיפור הייתה הזמן שביליתי עם עופר. נהניתי כשהקשיב ברוב קשב לסיפור שלי. בעצמי נהניתי להיזכר בתקופה היפה שהייתה לי באותן שנים.