מאגר סיפורי מורשת

שמי מיכאל מאס, השתתפתי השנה בתוכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבא שלי רפאל מאס. סבא רפי כפי שאנו קוראים לו נולד בשנת 1945 בחיפה. מתוך הסיפורים ששמעתי מסבי, בחרנו לתעד את התקופה בה היה בקיבוץ נחשולים.

סבא רפי בילדותו

סבא רפי מספר

הייתי בתקופת ההתבגרות בקיבוץ וזו היתה "חוויה אולימפית", מספר סבא רפי. בר מצווה עוד חגגתי בנהריה, שם גרתי עם הורי.

מכיתה ט' למדתי בפנימיה בשפיה. בתקופה ההיא המצב בארץ היה קשה. ההורים עבדו הרבה בשביל פרנסה. אבא ניגן בפסנתר באוניות נוסעים והיה קשה לאימא עם ארבעה ילדים.

מהפנימיה בשפיה עברנו לקיבוץ נחשולים, על חוף הים, ליד הר הכרמל. קראו לקבוצה שלנו גרעין "נחשול לנחשולים" והיינו צריכים לעבוד בקיבוץ, בכל הענפים. היינו חלק ממה שנקרא כיתה חקלאית. גרנו בצריפים ירוקים, שלושה נערים בכל חדר והיום שלנו נחלק לשניים: עבודה בענפים ולימודים. עבדנו בשדות הכותנה, קטפנו בננות, עבדנו ברפת ועבדנו גם בבריכות הדגים. בבריכות היו גם נחשי מים, צלופחים וצבי מים. לבשנו בגדי ונעלי גומי ונכנסנו למים, אך היו בהם חורים והמים נכנסו פנימה. לפעמים גם עבדנו כך בגשם.

היינו מתעוררים בבוקר לעבודה ושמנו תקליט של מוזיקה שאהבנו. אני עבדתי הרבה ברפת. ברפת יש שלוש חליבות, אחת מהן בלילה. כשהיינו מסיימים את החליבה, היינו הולכים לחדר אוכל, שם היו משאירים לנו "ארוחת לילה" של צ'יפסים ונקניקיות. אחרי הארוחה היינו לוקחים כדי חלב קטנים לשומרות של התינוקות בבית הילדים – שם ילדי הקיבוץ ישנו בלילות.

לילה אחד החבר שעבד איתי ואני הלכנו עם הכדים והיה גשם נוראי. פתאום ראיתי ילד קטן הולך בגשם. הילד פחד בלילה מהרעמים והלך מבית הילדים לבית בו גרו ההורים שלו. חשבתי שאם אשאר בקיבוץ גם הילדים שלי יצטרכו להיות ככה, בבית ילדים, ובאותו רגע הבנתי שבחיים שלי אני לא אסכים לכך.

בחורף אהבתי לטייל שם במפרצי הים, בין דור נחשולים. אהבתי לשבת שם בגבעה, בלילה, מול הגלים המתנפצים. יכולתי להרגיש את העוצמה של הכוחות בטבע.

אהבנו מאוד לשחק כדורגל ושיחקתי שם כדורגל הרבה שעות בכל יום. מאוחר יותר זה עזר לי מאוד בצבא, כי הייתי בכושר טוב.

היתה לי בקיבוץ משפחה מאמצת ואני שומר איתם על קשר עד היום. הייתי שם שבע שנים, כולל בצבא ובמלחמת ששת הימים.

בסך הכל, היה לנו כיף בקיבוץ. היינו חבר'ה צעירים, באותו גיל, ועשינו כיף, ריקודים ועוד. הייתי בקיבוץ בין הגילאים 15-18 ואחר כך התגייסתי לצבא, לנח"ל המוצנח.

אחרי הצבא עבדתי על שופלים בגבול לבנון. בשלב כלשהו נמאס לי ואמרתי למנהל שאני רוצה לעזוב. בבוקר, מי שבא להחליף אותי בעבודה, עלה על הטרקטור והתפוצץ, כי שמו מטען מתחת לשופל בלילה.

יש דברים שאני לא יודע להסביר אותם, כאילו יש יד מכוונת.

הזוית האישית

מיכאל מאס: היה לי כיף ללמוד על סבא. גיליתי שהוא שיחק הרבה כדורגל, שהוא היה גיבור כשעבר לגור מחוץ לבית שלו כשהיה נער ושקרה לו נס כשהיה בצבא.

סבא רפי: אני רוצה להוסיף שהמפגשים האלה של הנוער עם המבוגרים, עם קבלת נושאים ורעיונות לפתח שיח, הם פעילות טובה ומבורכת. מבחינתי כדאי לפרוש את זה על פני השנה כולה ואפילו לצאת לסיורים משותפים לאתרים בעמק, לראיין מידי פעם סבא או סבתא. אני בטוח שתהיה לזה היענות מצד הנוער.