מאגר סיפורי מורשת

הוריי

נולדתי להורי קרלה והרשל זינגר במנצ'סטר אנגליה בשנת 1948. אבי, יליד פולין, היגר עם משפחתו לבלגיה ומשם הגיע לאנגליה בשנת 1939בדרך לא דרך עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. אמי, ילידת גרמניה, הגיעה אף היא לאנגליה בשנת 1939 לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, במסגרת מבצע להצלת ילדים, שקראו לו "קינדר טרנספורט". זה היה מבצע בו הצילו ילדים והעבירו אותם באוניה לאנגליה.

הורי נפגשו בת'קסטד, חוות הכשרה של חלוצים דתיים, ושם התחתנו באוגוסט 1946.

העלייה לארץ

כשהייתי בת שנתיים הם עלו לארץ בשנת 1950 והתיישבו בקיבוץ לביא שהוקם ע"י החלוצים הדתיים מאנגליה. קיבוץ לביא שוכן בגליל התחתון לא רחוק מטבריה. אחי, עירא, נולד לאחר עלייתם לארץ. סבתא קרלה עבדה במחסן בגדים וסבא הרשל היה מזכיר הפנים של הקיבוץ וכן היה חבר ההנהלה הארצית של הקיבוץ הדתי, אירגון של כל הקיבוצים הדתיים, והיה העורך של "עמודים" העיתון של הקיבוץ הדתי.

אהבתי את החיים בקיבוץ, את קבוצת הילדים שגדלתי איתם, המגורים והשינה בבית הילדים והחופש להסתובב בשדות של ליד הקיבוץ ולקטוף פרחים. ולכן ההלם היה גדול כשהחליטו לעזוב את הקיבוץ ולעבור לירושלים בהיותי בת 10, משום שסבתא קרלה לא אהבה את חיי הקיבוץ השיתופיים.  לא זכור לי שדברו אתי והכינו אותי למעבר. העזיבה את הקיבוץ נחשבה באותם ימים לבגידה בחלום הציוני קיבוצי. לכן בתחילה היה כעס בקיבוץ על הורי אך בכל זאת הקשרים נשמרו.

הגענו לירושלים לשכונה קריית יובל לדירה קטנה ולמדתי בבית הספר היסודי "נווה עציון" בבית וגן. לבית הספר היינו מגיעים, עירא ואני, בהליכה רגלית דרך שדות שהפרידו בין שתי השכונות. כיום כל השטח בנוי.

לאחר מספר שנים עברנו להתגורר בשכונת בית וגן בדירה קצת יותר מרווחת. בכל השנים הללו הייתי חברה ב"בני עקיבא" עד שהתחלתי ללמוד בתיכון "חורב" והצטרפתי לתנועת "העזרא". אך לקראת סיום התיכון חזרתי ל"בני עקיבא" כדי להתגייס יחד עם השבט שלי ולשרת בנח"ל.

מלחמת ששת הימים פרצה בעת שהייתי בטירונות. זכור לי מתקופה זו שיצחק רבין שהיה אז הרמטכ"ל בא לבקר אותנו, הבנות, בעת מטווח (שהייתי מאד גרועה בו). הרבה שנים שמרתי תמונה שצולמה אתו, אך כנראה שאבדה לי או לסבתא קרלה. עם פרוץ המלחמה היה מחסור ברובים, ועל כן לקחו מאתנו, החיילות את הרובים שלנו על מנת לתת אותם ללוחמים. לאחר הטירונות היינו בהיאחזות "מעלה הגלבוע" שהוקמה לאחר מלחמת ששת הימים והשקיפה על העיר ג'נין. משם עברנו לקיבוץ עין הנציב שבעמק בית שאן. עבדנו שם בחקלאות ובעבודות שונות למשל בית ילדים ומטבח.

לאחר השרות התחלתי את לימודי באוניברסיטה העברית. למדתי כלכלה פילוסופיה ומנהל עסקים. הבנים ששרתו אתי בנח"ל עדיין לא השתחררו מהצבא ובתקופה זו שרתו בשארם-א–שיך שבסיני על חוף ים סוף. באחת השבתות נסעתי עם עוד שתי חברות לבקר אותם, ושם הכרתי את סבא יהושע שהתברר שהוא דאג לנו למקומות טיסה במטוס צבאי לשארם-א-שיך. היה שם חוף אלמוגים מדהים ושם נדמה לי צללתי לראשונה.

התחתנו ב 1971, וגרנו בתלפיות ירושלים. אורית נולדה בשנת 1972. בשנת 1973 בעלי יהושע קיבל תפקיד מטעם הסוכנות היהודית בניו יורק, וזו הייתה הנסיעה הראשונה שלי לחו"ל. מלחמת יום כיפור פרצה כחודש אחרי שהגענו לניו יורק.

אני מצאתי שם עבודה במכון למחקר כלכלי  ויהושע התחיל ללמוד לדוקטורט. בהושענא רבא תשל"ח 1977, נפטר באופן פתאומי אבא שלי (סבא הרשל). מכיוון שהיה ערב חג לא חיכו שאגיע להלוויה ונחתתי בארץ כמה שעות לאחר ההלוויה, ממש לפני כניסת החג יחד עם דודתי סוניה, אחותו של סבא. חבר משפחה, חזי, חיכה לנו בשדה התעופה ולקח אותנו לבית וגן לבית של סבתא קרלה.

כשנה לאחר מכן שבנו לארץ ועופר, הילד השני שלי, נולד.

שירה, הילדה השלישית, נולדה בעת שהיינו בשבתון בברקלי קליפורניה, שלוש שנים לאחר לידת עופר.

אחר כך היינו בנאשוויל טנסי, ושם למדתי את מקצוע ראיית חשבון שהפך להיות המקצוע שלי.

כשאורית הייתה בתיכון, עופר היה בן 10 ושירה בת שש, הגענו לטינק ניו ג'רסי ושם חיינו שנים רבות. אני מצאתי עבודה במשרד רואי חשבון בניו יורק ועבדתי שם כל שנות שהותנו. העבודה הייתה קשה, אך מצאתי בה סיפוק.

במשך השנים היינו מבקרים כל קיץ בארץ וכמובן גם היו מבקרים אותנו, במיוחד סבתא קרלה וסבתא רוחי.

בשנת 1998 באנו לארץ לשהות של שנה כשעופר התגייס לצבא במסגרת ה"הסדר". מהלך שהותנו אורית ושי התחתנו בינואר 1999 ושנתיים אחר כך הוריך. שירה ואריאל התחתנו ב 2007.

לאחר שנה חזרנו לטינק ובשנת 2002 חזרתי לבד לארץ לאחר שיהושע הודיע על גירושין. שירה, אמא שלך, למדה באותה תקופה בבר אילן וגרה אתי.

התקבלתי כאן בחום רב מצד המשפחה ומצד חברים. סבתא דאגה לי, הייתי בת בית אצל עירא ורונית, ועופר ונעמה יחד עם הילה התינוקת התארחו אצלי הרבה. כך שבצד הקושי גם הייתה לי הרבה שמחה ונחמה.

לאחר זמן מצאתי עבודה במשרד של "משה ספדיה" בו אני עובדת עד היום בתור חשבת.

עם קותי התחתנתי ב 2006 והתחלתי חיים חדשים.

הזוית האישית

בזכות הקשר הרב דורי, זכיתי לשמוע סיפור מסבתא על ילדותה.