מאגר סיפורי מורשת

שמי אלי סדוי, ואני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדי אופק. יחד אנו מתעדים את סיפורה של משפחת סדוי, מסע מרתק שמתחיל באלכסנדריה שבמצרים, עובר דרך המעברות בישראל ומגיע עד לחיי המשפחה המודרניים.

הורי של סבא אלי

אימא שלי, מתוקה כהן, נולדה באלכסנדריה שבמצרים. לאחר נישואיה לאבי, היא נקראה מתוקה סדוי. אבא שלי, רחמים סדוי, נולד גם הוא במצרים. במצרים, לאבא הייתה חנות כלי חרסינה ואביו ניהל חנות בדים. שתי החנויות היו קיימות גם בשנים האחרונות, אנו יודעים זאת מטיול שסבא אלי עשה למצרים וביקר במקום.

העלייה ארצה

אופק מתעד: "ההורים של סבא אלי עלו ארצה באונייה ביחד עם קרוביהם, בשנת 1947. האונייה עגנה בנמל חיפה ומשם לקחו אותם לאזור אוהלים בעיר לוד, שם הם גידלו את חביבה (האחות הגדולה של סבא והבת הבכורה). כעבור שנתיים רכש סבא רבא רחמים בית קרקע. לימים כשהתפתחה תל אביב, הפך המקום לשכונת כפר שלם. את הקרקע רכש סבא רבא מידיי ערבי שחי במקום (אזור זה היה שייך לאוכלוסייה ערבית ונקרא בזמנו כפר סאלם. לאחר מלחמת ששת הימים עזבו רוב הערבים את המקום ומי שנותר מכר את ביתו).

הבית היה בית קרקע עם חצר גדולה, אורווה לסוסים, תרנגולות וכבשים. היו עצי פרי שונים כמו מנגו, גויאבה, תפוזים וכו'. סבא אלי אהב כילד לשחק בטיפוס עצים ובניית בתי עץ. הוא מספר שמרוב שאהב לטפס הוא נפל יום אחד על הראש ונשאר לו סימן עד היום.

כשהיה סבא אלי בן 12, עברה המשפחה לבניין דירות. המשפחה עם הורים ושבעה אחים עברה לבית קטן בקומה רביעית ונתנה לעירייה את כל השטח שהיה לה בכפר שלם. סבא ואחיו היו מאוכזבים נורא מהדרך שהעירייה "רימתה" את אביהם רחמים, הוא לא ידע עברית ולא ידע קרוא וכתוב וחתם על חוזה כי הובטח לו בית מודרני. בבית זה חיו ההורים עד מותם.

ילדותו של סבא אלי

סבא אלי נולד שלישי מתוך שבעה אחים. אחות אחת ושישה אחים. הוא נולד בבית חולים הקרייה בתל אביב. בבית דיברו בעיקר בערבית. הוא למד בבית ספר הילל עד כיתה ח ולאחר מכן עבר לתיכון עמל בתל אביב.

כילד קטן סבא אהב לשחק בג'ולים ובגוגואים, לשחק בטיק-טק (משחק מקומי שלהם עם מקלות עץ שהם חידדו בקצה) ועוד אהב ליצור ולבנות. כבר כילד היו לו ידיים טובות. סבא אהב לבנות עגלות ואופניים וגם היה בונה מקרנות סרטים ומקרין בהן סרטים לילדי השכונה תמורת כסף. המרכיבים המרכזיים למקרנה היו: קופסת נעליים, פנס, פילים של תמונות ובד שחור.

עוד אהב סבא לשחק כדורגל ומשחקי כדור שונים. לסבא היו חברים גם בשכונה וגם מהערים הקרובות לתל אביב כמו חולון ובת ים. כשגדל סבא הוא החל לעבוד במסגרות, מקצוע שאותו למד בבית הספר עמל ועבד במקביל ללימודיו. הוא הרוויח 5 לירות ליום (הרבה כסף בזמנו) תמורת עבודתו. כשגדל אהב לבלות עם חברים במועדונים, דיסקוטקים, בתי קפה וסרטים.

תקופת בית הספר

סבא למד בבית ספר הלל ובתיכון עמל תל אביב. סבא אהב ללמוד, בעיקר את המקצועות היסטוריה, תנ"ך, חשבון ובהמשך בכיתות הגבוהות יותר למד גם אלקטרוניקה ומסגרות. שיטת הלימוד הייתה שלושה ימים בשבוע בבית הספר ושלושה ימים בשבוע עבודה. סבא אלי מספר שהמורים של פעם היו מקפידים מאוד על משמעת ברמה מוגזמת, כמו למשל מכה עם סרגל על היד. סבא מספר שהשיטה הזאת לא ממש הוכיחה את עצמה. לדוגמה, הוא רצה ללמוד אנגלית אך התקשה, ובמקום שהמורה יתמוך ויעזור, הוא היה מכה את הילדים שלא הבינו אותו ולא דיברו נכון, ולכן סבא החל לשנוא את המורה ואת המקצוע. לעומת זאת, סבא אהב את שעורי האפייה והבישול ואהב להכין כדורי שוקולד וקציצות בשר.

תקופת התיכון תרמה מאוד לעתיד של סבא, הוא רכש שם מקצוע וידע באלקטרוניקה ומסגרות. מקצועות אלה עזרו לסבא בכל מקומות העבודה שבהם עבד בחייו.

שירות צבאי

סבא התגייס לצבא בתחילת שנות ה-70, לחיל השריון, ושירת כנהג משאית וכנהג נגמ"ש. כשהגיעה תקופת השחרור שלו, פרצה מלחמת יום כיפור ולכן הוא נשאר בצבא חודשיים נוספים. המשכורת הצבאית הייתה תחילה 28 לירות לחודש וכאשר עלה בדרגות השכר עלה ל-31.5 לירות לחודש.

סבא היה נהג נגמ"ש ולכן במלחמה, תפקידו היה להוביל חיילים וציוד לשטח. את תקופת המילואים עשה סבא גם כנהג נגמ"ש ובתפקיד זה ביצע משימות שונות לאורך גבולות המדינה ומעבר לגבולות המדינה, כמו בלבנון, עזה, סוריה וירדן. סבא שירת במילואים במלחמת לבנון הראשונה וביצע סיורים, מארבים ומעצרים רבים. ידיעת השפה הערבית תרמה לו מאוד בכל המשימות, שכן תמיד קיבל את תפקיד המתרגם.

מקצוע ועיסוק

בגיל 16 סבא עבד לראשונה וקיבל משכורת. הוא עבד במסגרות במהלך תקופת הלימודים. המיומנות שרכש במקצוע זה, ליוותה אותו במקצועות השונים בהם עבד בהמשך. לאחר הצבא, סבא קנה משאית והחל לעבוד בהובלות כורכר ואספלט ששימושו לסלילת כבישים ודרכים.

לאחר מספר שנים סבא החליט לשנות מקצוע כיוון שהמחצבות והמפעלים שסיפקו עבודה לנהגי המשאיות חוו תקופה כלכלית קשה ולא הייתה להם עבודה לכל הנהגים. סבא עדיין היה רווק ולכן ויתר לא מעט פעמים על תורו בהובלה למען נהגים בעלי משפחות. לאחר זמן מה, מצא עבודה בתעשייה האווירית, במקצוע שמצריך ידע במסגרות.

בתעשייה האווירית התחיל לעבוד סבא בצוות ולאחר מכן בעזרת הידע והמיומנות שלו התקדם לתפקיד ניהול צוות וניהול מחלקה. בתקופה שלו בתעשייה האווירית היה שותף לפרויקטים רבים הקשורים לביטחון המדינה, הוא קיבל הרבה תעודות הערכה ופרסים רבים על רעיונות שפיתח לייעול תהליכי עבודה.

מטוס הלביא היה מטוס הקרב הראשון שישראל ייצרה לבדה. הוא היה מטוס קרב מודרני, איכותי ומתקדם. בפרויקט זה לקחו חלק עובדים רבים ופרויקט זה סיפק פרנסה להרבה משפחות. סבא כמנהל מחלקה לקח חלק משמעותי בניהול צוותי העבודה וייצור המטוס. לאחר ייצור האב טיפוס, הייתה אוירה טובה בתעשייה האווירית. אנשים הבינו שהולכים לייצור כמות גדולה של מטוסים ומכירת המטוסים תכניס כסף לתעשייה ולמדינה, אך בגלל ענייני פוליטיקה בין ישראל לארה"ב, עצרו את המשך הפרויקט ואת החלום של כולם. היו פיטורים המוניים בשל הפסקת הפרויקט.

סבא לא פוטר והוצע לו תפקיד משמעותי בחו"ל, אך כיוון וסבתא לא הייתה מוכנה לעזוב את ישראל, הוא סירב לתפקיד. לאחר מכן הגיע משבר נוסף בתעשייה (גם זה היה משבר פוליטי מול ארה"ב) וסבא החליט לעזוב. עבודתו הבאה הייתה במפעל משאבות מים, גם שם כמנהל עבודה. הוא היה טוב בעבודה זו ולכן קיבל החלטה לפתוח מפעל פרטי למשאבות מים, ביחד עם חבר. למפעל קראו "המשאבה".

העסק פעל משך שנתיים והיה מצליח מאוד. המפעל של סבא שלט במהירות בענף, ברכות שחיה ומלונות רבים השתמשו בשירותיו. סבא נתן אמון מלא בחברו ושותפו לעסק, ואמון זה פגע בו. אותו שותף רימה את סבא בכספים רבים, אירוע שהוביל לסכסוך קשה ובסופו החליט סבא שהוא לא יכול יותר לעבוד עם אנשים.

עבודתו הבאה הייתה נהג מונית. זוהי העבודה שבה סבא עובד עד היום, והיא היחידה שלא קשורה למקצוע המסגרות, אך תמיד הוא מוצא זמן וסיבה לרתך משהו או לתקן משהו.

הקמת המשפחה

סבתא מרסל הייתה הנערה היפה בשכונה. סבא אלי היה בחור מוכר מאוד והיו לו לא מעט חברות. יום אחד אחות של סבא אלי, חביבה, הלכה למכולת ופגשה את סבתא מרסל. היא הציעה לה להגיע אליהם הביתה ולהיפגש עם סבא. סבתא הייתה תלמידה וסבא כבר היה בצבא. השידוך הצליח והם התחתנו באולמי "ארמון" בתל אביב. נולדו להם ארבעה ילדים, שלושה בנים ובת. הדודים שלי (אופק): רמי הבכור שנקרא על שמו של סבא רבא רחמים, אבא גיא השני שנקרא על שמו של סבא רבא מהצד של סבתא מרסל, לאחר מכן דודה נופית ולבסוף דוד רון.

תחילה גרו סבא וסבתא בבית של ההורים של סבתא, ולאחר מכן רכשו דירה בבניין סמוך, בניין שבו רכשו דירות גם אח של סבתא וגם אח של אבא. כל משפחת סדוי מצד אבא וכל המשפחה של אמא, גרו באותה שכונה, ולכן כולם היו נפגשים לעיתים קרובות, לא רק בחגים אלא גם ביומיום. סבא וסבתא גרים באותה דירה עד היום (הם פשוט לא רוצים לעזוב), ושם אנו נפגשים בסופי שבוע ובחגים.

אני (אופק) הנכד השני במשפחה לסבא אלי וסבתא מרסל, אך הנכד הזכר הראשון. סבא אלי הוא הסנדק שלי. עד כה יש לסבא וסבתא שישה נכדים. שלושה מדוד רמי ושלושה מאבא גיא. דודה נופית ודוד רון עדין לא נשואים. הכי אני אוהב לעשות קידוש בשישי אצל סבא וסבתא, וכמובן לבלות שם בחגים וחופשים."

הזוית האישית

אופק הנכד המתעד: היה לי כיף לראיין את סבא אלי (אליהו) ובמיוחד לשאול שאלות. הייתה אווירה טובה כל המשפחה הייתה בסלון הבית. וכל פעם היה מי שהוסיף משהו או שאל שאלה וכולם התעניינו במה שסבא סיפר והיו עוד הרבה דברים שלא כתבתי מסיבות של סבא. אני מאחל לו שימשיך להיות הסבא הכי טוב בעולם ושימשיך לצחוק איתנו (המשפחה) ושיחיה עד 120 שנה.

סבא אלי: כשאופק פנה אליי לגבי התיעוד והתכנית, שמחתי. זו פעם ראשונה שנכד עושה עבודת שורשים על הצד שלי. חשוב להעביר לנכדים את ההיסטוריה של המשפחה שלהם. לדור שלי במשפחת סדוי, לא היה פשוט בישראל, למדנו ועבדנו וחונכנו לפי התרבות שההורים שלנו הביאו ממצרים ולכן לא היה לנו פשוט, ועדין היה לנו כיף, וחיי חברה טובים ונהנינו מאוד. מאחל לדור הצעיר שימשיכו את מורשת המשפחה ויחיו חיים טובים, משגשגים וביחד וירחיבו את מעגל המשפחה.