מאגר סיפורי מורשת

סבתא, ממקימי מושב פארן, מספרת את סיפור הקמת המושב:

"שמי דורית דניאלי. נולדתי בשנת 1952 בנהלל. סבי וסבתי שרה וצבי הירשפלד, בני העלייה השנייה, היו ממייסדי המושב.

שם אמי ברוריה הירשפלד ושם אבי סידני וולף. אבי ואמי הכירו בזמן מלחמת העולם השנייה בעת שירותם בצבא הבריטי במצרים. אמי גדלה בנהלל ושרתה בחיל הנשים A.T.S כנהגת בשיירות שהובילו אספקה ללוחמים בלוב. אבי גדל בעיר שפילד שבאנגליה ושירת כרוקח על גדות תעלת סואץ. לאחר הנישואים הם שינו את שם משפחתם לאורן.

את ילדותי ונעוריי עשיתי בנהלל וכשהגיע זמני להתגייס לצבא החלטתי להצטרף לגרעין נח"ל של בני המושבים שהיה מיועד להקים ישוב חדש בערבה בשם עידן. לכן קראנו לגרעין "עידן". אחרי שהתגייסנו, השתנו התוכניות של המוסדות המיישבים ואנו הקמנו את מושב פארן בערבה.

אחרי טירונות במחנה 80, שרתנו כחצי שנה בהיאחזות הנח"ל "צופר" הקרובה לפארן. משם עברו הבנים לגדודים והבנות להדרכת יישובי העולים בחבל לכיש. התאחדנו שוב כעבור חצי שנה בזמן העלייה לפארן באוקטובר 1971.

פארן הייתה באותו זמן מדבר שממה. גרנו באוהלים של הצבא כאשר המבנים הבנויים היחידים היו מבני השירותים. חדר האוכל והמטבח היו בעצם אוהל צבאי גדול, שם בישלנו ואכלנו, ושם גם ניהלנו את חיי החברה, את האסיפות, או את הצפייה בסרט השבועי. לא היה לנו טלפון והיינו מחוברים לקו טלפון של צופר שנמתח על האדמה ואורכו כעשרים ק"מ. היינו מבודדים מאוד אבל זה לא הפריע לנו. היה לנו רכב אחד וטרקטור. הקמנו גן ירק ולפרנסתנו נסענו מדי בוקר לבית האריזה של מושב "עין יהב" הוותיק לארוז עגבניות.

היינו נוסעים הביתה פעם בשישה שבועות. הנסיעה ארכה כשש עד שמונה שעות. בדרך כלל נסענו בטרמפים עם המשאיות הענקיות שהגיעו מנמל אילת. זכורה לי נסיעה אחת עם משאית שנסעה לנמל חיפה דרך הבקעה ונהגה הוריד אותי בצומת נהלל! הנסיעה ארכה רק כחמש שעות והייתי מאושרת.

זכור לי השיטפון הגדול שפקד אותנו באותה שנה שהתחיל כסופה קשה אשר העיפה את אוהל חדר האוכל ואת כל מה שהיה בחוץ, כולל הארונות. אחריו התחיל נחל פארן להתמלא מים ולזרום בקצב אדיר ומרהיב כאשר הפסוק מספר ישעיהו ממש התגשם מול עינינו: "ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת, כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה."

בתום השנה החווייתית, עזבתי את פארן כדי ללמוד באוניברסיטה, נישאתי למרדכי דניאלי בן נהלל ונשארנו כבנים ממשיכים במשק המשפחתי עד היום.

אני אוהבת לבקר במושב פארן הגדול והפורח ושמחה שהגרעינים הנוספים הצליחו להיאחז במקום ולהכות בו שורשים. מרגש אותי לראות את בניין השירותים שלנו, עדיין עומד במקומו, מקושט בשמותינו."

הזוית האישית

כפיר הנכד המתעד: נהניתי להשתתף שתכנית הקשר הרב דורי. למדתי שיש לנו בבית חפצים שהגיעו אלינו מסוריה ומאנגליה מלפני כ- 150 שנה.