מאגר סיפורי מורשת

שמי יעל, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבי יעקב כדורי ז"ל בעזרתם של הוריי, וכך מנציחה את זכרו במאגר המורשת.

ילדותו ומשפחתו של סבי

סבי יעקב ז"ל נולד בשנת 1929 בבגדד, עיר הבירה של עיראק. סבי סיפר שבאמצע העיר זרם נהר החידקל ולבתים היו המון פרדסים ומים בשפע. להוריו מזל ומנשה נולדו ארבעה ילדים: סבי יעקב ז"ל, פלורה שגרה היום בעיר חולון, סאלח ז"ל והרייט ז"ל. בבגדד הם התפרנסו בעיקר ממסחר והיו בעלי מלאכה שונים. אמו של סבי הייתה עקרת בית ואביו היה סוחר בדים. הרבה יהודים השתלבו גם בעבודות במוסדות הערביים שהיו בעיר – בהוראה, פקידות, מכירות ועוד.

"בעיראק, שהייתה תחת מנדט בריטי מ-1920, מעמדם המשפטי של היהודים היה זהה למעמד המוסלמים, ובמפקד של 1920 בעיראק היו 87,488 יהודים. ניתנו ליהודים חמישה מושבים בפרלמנט, זכות לנהל מערכות חינוך ודת עצמאיות וכן להתקבל למוסדות-חינוך ממלכתיים ולמשרות ממלכתיות. כמו כן, בתקופה זו היה יהודי בשם ששון חזקאל שכיהן בשנים 1920 עד 1923 כשר האוצר של עיראק, אשר תרומתו לפיתוח כלכלת עיראק ניכרה למשך שנים רבות. מעמד זה נשמר גם כאשר קיבלה עיראק עצמאות ב-1932 תחת שלטון פייסל הראשון. אולם כשהוא מת, וגאזי מלך עיראק החליפו ב-1933, החלה אפליה ומעמדם הורע, ורבים מהם נושלו ופוטרו ממקומות עבודותיהם." (מקור – ויקיפדיה)

החינוך והחיים בעיראק

החינוך בבית היה לפי מסורת יהודית. גם במוסדות יהודים, היו כיתות קטנות של ילדים, הבנים למדו בעיקר לימודי תורה והבנות מקצועות שקשורים למלאכה ועבודות הבית כמו תפירה, צביעת בדים, אריגה וכו'. סבי סיים 8 שנות לימוד והחל לעבוד בחנות יחד עם אביו. בין השנים 1940-1950 מצבם של היהודים הפך להיות מאוד בעייתי, היו רדיפות, הרבה פעמים הרסו להם בתים וחנויות. משפחתו של סבי סבלה גם היא מהצקות של האוכלוסייה הערבית. זה הגיע למצב שמדי בוקר אנשים היו מתעוררים ורואים יהודי או כמה יהודים תלויים ברחוב על עמודים. הוריו של סבי קיבלו החלטה לברוח מעיראק לישראל. באותה תקופה סבי היה בן 21. הם מצאו אנשים שהיו מבריחים יהודים לגבול איראן ומשם ברגל או במכוניות התקדמו מזרחה לכיוון ישראל דרך סוריה. זה היה מסע מפרך. סבי לא אהב לספר על זה. לשמחתי הרבה, כל המשפחה שרדה את המסע. בהגעתם לארץ הם התמקמו בירושלים. זו הייתה שנת 1950.

החיים בישראל

אחרי שירותו בצה"ל (כטכנאי בחיל האוויר) סבי למד להיות טכנאי ציוד חשמלי ועם השנים התקבל לעבוד בחברת התקשורת (היום, בזק). הוא עבד שם קרוב לארבעים שנה. הוא היה עובד מסור ומשקיע והתקדם לתפקידים בכירים בחברה. בשנת 1953 סבי הכיר את סבתי. בשנים אלו סבי עבר לגור ברמת גן מכיוון שגרו בה הרבה מכרים ואפילו קרובי משפחה. הם התחתנו בשנת 1955. הייתה חתונה מאוד שמחה עם הרבה מוזמנים. בשנת 1957 נולדה להם דודתי עדנה ובשנת 1960 דודתי השנייה אורלי. אבי נולד בשנת 1971, הוא היה בן שכולם ציפו לו. אחיותיו טיפלו בו באהבה גדולה וסבי היה נוהג לקחת אותו לטיולים בטבע, לים ולבריכה. בבית דיברו ערבית (סבי עלה לישראל בגיל 21 לכן הוא היה דובר ערבית שוטפת בניב שיהודי עיראק דיברו). בשנת 2008 סבי חלה במחלת דמנציה, עם השנים מצבו הידרדר, הוא בקושי תקשר אתנו ורוב הזמן העביר על כיסא גלגלים בחדרו. אנחנו השתדלנו להיות בקרבתו כמה שניתן אך לצערנו, בספטמבר 2016 הוא נפטר. אני חושבת שהיו לו חיים מעניינים מלאי עשייה. אני זכיתי להכירו. יש לי זיכרונות טובים ממנו.

הזוית האישית

יעל הנכדה המתעדת: סבי נפטר לפני כמה שנים כשהייתי מאוד קטנה. לכתוב את סיפורו זה נתן לי הרגשה של חיבור איתו. למרות שהייתי רק בת 5 כשסבי נפטר, מזכרונות קטנים שנשארו לי ממנו, הוא היה אדם נחמד וטוב לב שתמיד טוב להיות בסביבתו. מאוד שמחתי שהוריי עזרו לי להיזכר בו ולרשום את סיפורו.