מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1949 בעיר בגדאד שבעיראק, למשפחה בת שמונה נפשות. אני הבת הבכורה מתוך שישה אחים (ארבע בנות ושני בנים).

אחרי שנה וחצי נולדה אחותי וכעבור חצי שנה בשנת 1951 עלינו לארץ. בארץ נולדו שאר האחים.

כרמלה בת 10 בפורים 1959

אין לי הרבה זכרונות מעיראק, מכיוון שהייתי בת שנתיים כשעליתי ארצה. עלינו ארצה במטוס והגענו למחנה אוהלים בחדרה. הגענו למעברת אוהלים בחדרה, משם שלחו אותנו למעברת צריפים בנס ציונה.

החיים במעברה

במעברה התנאים לא היו פשוטים ואף קשים. לא היה לנו חשמל. האור בערב הגיע דרך למפה,סוג של מנורה שנדלקה באמצעות נפט. את האוכל הכנו על פתיליה, סוג של כירה קטנה שפעלה על גז. בסמוך לבית שלנו היה לול של תרנגולים ושם היה חשמל, לנו לא היה. השירותים היו משותפים לכמה משפחות.

היינו משחקים במשחקים שהכנו במו ידינו. כך למשל, בחנוכה שיחקנו בסביבונים שאותם הכנו ממקל של גפרור, קליפה של תפוח ומכסה של בקבוק. אימא שלי הייתה מכינה לנו בובות משאריות בדים וממלאה בצמר גפן ורוקמת פנים, עיניים ועוד. היינו משחקים קלאס ומשחק סכין ברצפה, שבו היינו עומדים במעגל על רגל אחת, זורקים את הסכין ולפי המרחק מרחיבים את מעגל.

בצעירותי

את האוכל היינו קונים בצרכנייה שהייתה במעברה באמצעות תלושים. היו עוד חנויות כמו: דגים, ירקות, ממתקים. במעברה לא היה מקרר. היו מביאים בלוק של קרח שהיה מספיק ליממה אחת. בחגים היינו משלמים מראש ומקבלים את הקרח באמצעות תלושים ולא בכסף כדי לא לחלל את החג.

במעברה נולד לי אח בשנת 1954 ואחות בשנת 1960. במעברה גם לא הייתה טלוויזיה, רק רדיו קטן. בערב המבוגרים היו מספרים סיפורי אגדות, סיפורי עם ועוד. לקראת החורף הגיעו מארגון ויצ"ו למכור לנו בגדים לחורף. בשנות ה- 60 עזבנו את המעברה, ועברנו לבית ברחוב העלייה בנס ציונה. בבית היו שני חדרים, שישה אחים ישנו בחדר אחד. המעבר היה משמח מאוד! פתאום היה חשמל, מים בתוך הבית וגם מרפסת.

כרמלה תלמידה בת 17

ההיכרות עם רומיל

בשנת 1967 שאני  בת תשע עשרה התחתנתי עם רומיל, אותו הכרתי דרך אחיו שהיה שכן של הוריי. התחתנו ב"יד לבנים" והכיבוד היה עשיר מאוד. בהמשך נולדו לנו שלושה ילדים: איריס, ענת ורונן. במשך השנים טיפלתי בילדיי ונכדיי. כיום יש לי שמונה נכדים ושני נינים.

כרמלה ורומיל ביום חתונתם  1967

כרמלה ורומיל מטיילים באיסטנבול

הזוית האישית

ליאל: הסיפור של כרמלה היה מרתק וכיף היה לבוא לבית הקשיש.

שילו: היה מעניין לשמוע על החיים במעברה.

כרמלה: נהנתי מאוד לדבר עם הילדים שילו וליאל ולספר להם על העלייה לארץ ישראל והחיים במעברות.