מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1943 נולדתי בעיר מרקש שבמרוקו, בת יחידה להורים.

כשהייתי בת חצי שנה הוריי התגרשו וסבתי גידלה אותי עד גיל שש. בהמשך אמי התחתנה בשנית ולקחה אותי אליה.

קרוב לבית פעלה תנועת נוער שמטרתה הייתה לעלות יהודים לארץ ישראל. בגיל עשר עזבתי את בית אמי והצטרפתי לתנועה למרות שבהתחלה לא הסכימו לקבל אותי כי הייתי קטנה מדי.

אני והוריי במרוקו

העלייה לארץ לא הייתה פשוטה. קבצו אותנו באחד המחנות ליד קזבלנקה. כל פעם אמרו לנו שמפליגים לארץ אך היו עיכובים רבים מכיוון שבארץ באותה תקופה שנת 1956 פרצה מלחמת סיני. בנוסף, היו פרעות נגד צרפתים ויהודים מצד המרוקאים. במחנה היינו כחצי שנה. לילה אחד הביאו אותנו לטנג'ר שם היינו שבועיים ומשם העבירו אותנו לגיברלטר. בינתיים, בגיברלטר שליחים מארגון עליית הנוער היו מלמדים אותנו עברית, חשבון ובשאר היום היינו מבלים בים. במחנה גיברלטר היינו כ-שלושה חודשים ויום אחד הודיעו שיש אישור לעלות לארץ.

הפלגנו באונייה איטלקית ובה היינו כעשרה ימים. לא מיהרו שנגיע מהר בגלל המלחמה שהייתה בארץ. הגענו לנמל חיפה ומשם במשאיות לכיוון "רמת הדסה". במחנה "רמת הדסה" גרנו בצריפים שבארץ מתרחשת מלחמת סיני. מדי פעם היו אזעקות והסתתרנו בתעלות שהגנו עלינו כשם שהיום יש מקלטים.

כשהייתי בת ארבע עשרה הגיעו למחנה אנשים מתנועות נוער וחילקו את הילדים לקבוצות על פי השתייכות למגזרים: חילונים ודתיים. אותי לקחו ללמוד בקיבוץ והייתי שייכת לתנועת נוער בית"ר שבראשה עמד מנחם בגין.

מסדר בוקר בקיבוץ

בהרצליה הקימו פנימייה על שם "דוד רזיאל" והתחלתי ללמוד שם. במשך היום עבדנו בחקלאות ובהמשך היו חוגים כגון: הרקדה, מוזיקה, התעמלות, ריקודי עם. בפנימייה הייתי עד כיתה ח' ואחר כך העבירו אותי למושב "נורדייה" ליד נתניה. שם למדתי בביה"ס תיכון. בכיתה יא' הכינו אותנו לקראת גיוס. בסוף התיכון, התגייסתי לנח"ל במושב אמציה.

טיול עם החברה

סוליקה עם חברים בעכו

מהלך הגיוס הכרתי את בעלי, אריה ז"ל. מאוחר יותר התחתנו ונולדו לנו ארבעה ילדים: תהילה, אברהם -רפאל, אייל ואושרי. המשכנו לגור במושב אמציה ושם עבדתי כמנהלת חשבונות בגזברות ובשעות הפנאי הייתי מתנדבת בלימוד עולים במושבים.

קורס תפירה

בשנת 1991 נפטר בני, אברהם-רפאל מלוקמיה ובשנת 2013 נפטר בעלי אריה – זיכרונם לברכה.

אחרי מות בני ובעלי עזבתי את המושב ועברתי לאשקלון. שם גרתי עשרים ושלוש שנה. אחר כך עברתי לגור בנס ציונה כדי להיות קרובה לילדים שלי.

הזוית האישית

אלמוג: היה מרגש ומעניין לשמוע את סיפור החיים של סוליקה.

סוליקה: נהנתי לספר לאלמוג על העלייה והקליטה בארץ ישראל.