מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי נולדה בישוב יהודי, בירוביג'ן, למשפחה של אמא, אבא, ושלושה אחים.

סבתא שלי ידעה מגיל מאוד צעיר לנגן  בפסנתר ובאקורדיון, ידעה לתפור ולסרוג. בגיל 17, סבתא שלי הכירה בשידוך, את סבא שלי. הם התחתנו ולאחר שנה נולדה דודה שלי. בתקופה זו סבא שלי היה חייל, לכן סבתא שלי לרוב הייתה לבד ונאלצה לפרנס את משפחתה בגלל  קשיים כלכליים שהיו באותה התקופה.

סבתא שלי עבדה במתפרה, ולאחר שנולדו לה עוד שתי בנות וסבא שלי השתחרר מהצבא והחל לעבוד בעבודה מסודרת, סבתא שלי נרשמה ללימודי הוראה.

כשהייתה בהריון עם אמא שלי עברו להתגורר בטשקנט, שם החלה לנהל גן ילדים גדול. בגן הילדים היו נשארים לישון בלילות ובשבתות. לעיתים סבתא שלי הייתה מביאה חלק מהילדים לביתה כי היה לה חשוב לתת חום ואהבה לילדים אלה.

היום סבתא שלי דואגת לנו ומפנקת אותנו, את כל הנכדים. ויש לה כבר 2 נינים קטנים.

סבתא שלי עלתה למדינת ישראל יחד עם סבא שלי, אמא שלי ושלושת הדודות שלי. הם הגיעו לישוב אבשלום, שנמצא בעוטף עזה. באותה תקופה היה מדובר על התיישבות בהקמה, הם גרו בקרווילה, שש נפשות.

בישוב, גרו רוב דודי, אחים של סבתא שלי עם המשפחות שלהם. לאחר תקופה של כמה חודשים הוצע לסבא שלי לרכוש שטח לבניה, סבא לא הסכים כי מאוד רצה שילדיו יגדלו בעיר, ולכן הם עברו להתגורר באופקים. סבתא שלי עבדה כמטפלת של קשישים וסבא שלי החל לעבוד בחברת בניה בבאר שבע.

לאחר כחצי שנה סבתא שלי ומשפחתה עברו להתגורר בבאר שבע. לסבתא לא היה פשוט מפני שלא ידעה את השפה וכן לא הייתה לה עבודה קבועה, אבל היא ידעה שכיהודים היה הכי טוב להגיע למדינת ישראל.

הזוית האישית

רומי: במהלך פרויקט זה גיליתי מלא דברים חדשים על סבתי התקרבנו מאוד. למדתי על איך דברים היו בדור שלה ותקופתה. היה לי ממש כיף אני מקווה שלי ולסבתא יהיו עוד רגעים מקרבים מכל מיני היבטים.